הכרמל עלתה אל פס הייצור במפעל אוטוקרס בשנת 1962, כשהיא מתפארת במנוע 997 סמ"ק ובמנוע 1197 סמ"ק של פורד קורטינה. כל דגמי הכרמלים על כל סבלו תחילה ממחלות הילדות של הסוסיתא והתקשו להתחרות עם התוצרת של אפרים אילין. חלק מהדגמים של הכרמל זכו לפופולריות בקרב הקצונה בצה"ל. אט אט הוכנסו בהם שיפורים, אבל גם אלו היו מאולתרים בארץ ונתפרו טלאי על טלאי. בדטרויט, להבדיל, פותחו מודלים חדשים של מכוניות בעזרת אלפי מהנדסים, מעצבים תעשייתיים, פסיכולוגיים ומומחי שיווק.

בשנת 1965 יצא אל השוק דגם מרווח ומשופר יותר – 'כרמל 12'. דגם זה זכה להצלחה כרכב השרד של צה"ל. ביוני 1966 הוכנסה לשוק ה'גלבוע' המהודר יותר מהכרמל, בעל ארבע דלתות ושני מנועי פורד: גלבוע 12 בנפח 1,197 סמ"ק וגלבוע 15 בנפח 1,500 סמ"ק. בסוף שנות השישים נחלקה סדרת דגמי 13/60 של אוטוקרס לשלוש תצורות שייצורן היה חופף למדי ביניהן: כרמל דוכס בתצורת סדאן שתי דלתות, סוסיתא סטיישן וטנדר.

כרמל דוכס יוצרה בין השנים 1967-1975, אם כי בשנת 1973 יוצרה לשימוש צה"ל בלבד. כבר עם הצגתה היא הייתה מיושנת, אולם היא הייתה המכונית הישראלית האמיתית שתוכננה ועוצבה בישראל. המרכב מהפיברגלס הורכב על שלדת סולם ותיקה, המכללים המכניים נלקחו מהסוסיתות הישנות, ורק המנוע הוחלף לדגם טריומף 1.3 ליטר שהפיק 55 כוחות סוס. היא יוצרה ב-6,550 יחידות בטרם הוחלפה.

'כרמל 1200' – מרכב מפלסטיק משוריין על ידי סיבי זכוכית, שתי דלתות וחמישה מקומות ישיבה

גרסת הטנדר זכתה לפופולאריות רבה בצה"ל ובשוק הפרטי בשנים 1968 -1978. בעשור זה יוצרו 8,900 טנדרים, והוא הוביל מבין דגמי אוטוקרס. רום כרמל 1,301 שהחליפו השתמש במנועי הטריומף המוכרים בנפח 1.3 ו-1.5 ליטר. אליהם הצטרף מנוע פורד 1.3 ליטר, וההספקים נעו בין 53 ל-56 כוחות סוס.

שלדת 'כרמל 1200' בנויה מלוחות פלדה עם חיזוקים מצטלבים ומשמשת בסיס יציב למרכב

תא נוסעים ב'כרמל 1200' הכולל כסאות קדמיים שקועים ומתקפלים, המתכוונים קדימה ואחורה

כשנבחר מנוע ארוך יותר ברום-כרמל, מתוצרת סימקה קרייזלר 1,295 סמ"ק שהחליף את מנוע פורד בעל כורחו, האריכו את אפה של המכונית בחזית, אבל את הפנסים השאירו מעט מאחור כפי שהיה בדגם הקודם כדי לחסוך ככל האפשר ולשנות כמה שפחות. רום 1,300 הראשוני התבסס על הגלבוע בגרסאות סלון וסטיישן. הוא הוצג בשנת 1976 כמכונית הישראלית המקורית האחרונה בגלגול הסוסיתא בדגמי ארבע דלתות וסטיישן. המכונית נראתה יותר מודרנית, אולם התבססה על 13/60 קודמתה שהתבססה על הסוסיתא 12 הותיקה.

'רום כרמל' מודל 1978 של "אבי סוסיתא". השתתפה בסדרת הטלוויזיה "חסמבה דור 3"

הרום 1,300 צוידה במערכת אוורור, משאבת בלם כפולה ובמגבר בלם כסיוע בטיחותי. חברת פורד ביקשה לפתוח מפעל באלכסנדריה וסירבה לספק מכללים לרום כרמל, עד שהושגו מנועי אסקורט 1300 דרך צד שלישי ובמחיר גבוה. עד 1978 הורכבו 1,250 דגמי סדאן ו-330 יחידות בתצורות מסחריות בשביל דואר ישראל וסטיישנים לקהל הרחב. דגם הרום 1,301 עם החרטום המוזר נמכר בשלוש השנים האחרונות לחיי החברה ב-2,200 יחידות בתצורת סדאן, וכן נמכרו 450 סטיישנים. הטנדר הצליח להפתיע עם 1,175 יחידות נוספות.

בשנת 1978 נקנתה רום כרמל ומוזגה בענף המתכת של כלל תעשיות לתוך 'תעשיות אורדן'. הרום 1,300 עוצב שוב מחדש, עם אף מוזר במיוחד, בשם רום 1,301. עוד לפני כן אזל מלאי מנועי פורד, והפעם נרכשו מנועי קרייזלר אוונג'ר 1300, אף הם בעסקת תיווך. לצה"ל היא נמכרה בגרסת ארבע דלתות, ולציבור הרחב היא נמכרה בגרסת הטנדר ובגרסת מסחרית לטכנאי השירות. הדגם האחרון ירד מפסי הייצור בקיץ 1981, מייד עם ניצול מלאי הערכות, כאשר מכירות חלשות חרצו בסופו של דבר את גורל החברה.

בשנות השישים נבנו יותר מ-3,000 מכוניות לשנה, אילו בשנת יצורה המלאה האחרונה (1980) יוצרו 540 מכוניות בלבד. סגירתו הסופית של המפעל בטירת הכרמל סימלה את חוסר היכולת המסחרית להרכיב בארץ מכוניות בייצור המוני. המפעל הוסב לעבודות מסגרות ויציקות מדויקות, ללא הצלחה כלכלית. ב-1987 נסגרו השערים בפעם האחרונה.

'כרמל דוכס' (2 דלתות) מידות

גלבוע – 'מידות'

מכללים מכאניים של 'כרמל' 1969. צילום: אמיר זיו-אב

בדיקות דינמיות וסטאטיות שבוצעו במפעל אוטוקרס, ע"י ד"ר אמיר זיו-אב ב-1969