סברה ספורט בפתח המפעל

שלדת הסברה ומכללים מכאניים

בשנת 1961 הגיחה לעולם סברה ספורט, מתחרה דלת אמצעים מבית הייצור הבריטי – 'רלייאנט'. הסברה הייתה מכונית הספורט הישראלית הראשונה וכנראה שגם האחרונה. דו-מושבית פתוחה (רודסטר) או סגורה (קופה), הנעה אחורית, מנוע 1,703 סמ"ק של פורד קונסול – 71 כוחות סוס, המוזן משני קרבורטורים. יוצרה במפעלי אוטוקרס בשנים 1961-1965, ואפילו יוצאה לחו"ל. אולם גורלן לא שפר. אוטוקרס לא הצליחה להעמיד מערך שירות למכוניות אלו בארה"ב. רלייאנט החלה ליצר בשנת 1965 מכונית ספורט חדשה לגמרי בשם סימיטר, והסברה הישנה התקשתה להתחרות בה. המכונית הפכה למבוקשת בקרב אספני מכוניות.

סברה ספורט של בועז דגן במגדלי אקירוב. צילום: בני אביעד

מקור הרכב המוזר הזה מדגם ASHLY GT, שהוצג בתערוכת מכוניות הספורט והמרוצים בלונדון, על ידי שני יצרני קיטים – 'לס באלאמי' שתכנן את השלדה, ו'אשלי' שתכנן את המרכב. יצחק שובינסקי, מנכ"ל אוטוקרס, החליט שזה בדיוק מה שהוא צריך לחדירה לשוק האמריקאי. הסברה נולדה בתקופה שפרחה בה תעשיית מכוניות הספורט, ממכוניות קיט זולות ועד לסופר ספורט חזקות ובעלות מרכב קל משקל.

שובינסקי רכש את תכניות בסיס השלדה והמרכב, ומסר לחברת רלייאנט לתכנן את המערכות ולרכוש רכיבים וחלקים מיצרנים קיימים: מנוע מפורד, גיר ידני 4 הילוכים מתוצרת ZF, בלמים מאוסטין ופנסים אחוריים מאלפא רומיאו. האב-טיפוס בגרסת גג פתוח נבנה במהירות במפעל רלייאנט, בקבלנות משנה עבור אוטוקרס, והוצג בתערוכת הרכב בניו-יורק בשנת 1961.

לצד הסוסיתא והכרמל, על הבמה, ניצבה מכונית ספורט מרהיבה, עם מכסה מנוע ארוך, חרטום כריש, גג נפתח ושני מושבים. ההזמנות לרכב שעדיין לא היה לו פס ייצור בישראל החלו לזרום. התגובות היו נלהבות והסברה ספורט כיכבה בעיתונות ובמגזינים מובילים. המגזינים 'טיים' ו'ניוזוויק' מיהרו לפרסם תמונות בולטות של מכונית הספורט מארץ הקודש. הוזמנו 850 יחידות במהלך התערוכה, במחיר של 3,200 דולר ליחידה.

הרכב זכה לקבלת פנים אוהדת בעולם, ואף השתתף במספר מרוצים בינלאומיים. אוטוקרס אף הקימה צוות מרוצים עברי, שהורכב מקורט גומפרט ועמוס זורבסקי (לימים יו"ר איגוד שמאי הרכב בישראל). השניים השתתפו עם הסברה, בשנת 1962, באחד ממרוצי הראלי הקשים ביותר אז – ראלי אקרופוליס ביוון. הם הצליחו להפתיע במרבית המסלול, עד שנתקעה המכונית עקב כשל טכני. הסברה שרדה 42 שעות התמודדות מתוך 48 שעות מתוכננות, ולאכזבתם המאוורר החשמלי (עם מברשות הפחם) של הרדיאטור פסק לפעול. מאז הסתפק הצוות המקורי במרוצים שנערכו בישראל בלבד.

עמוס ז'ורבסקי ומרקוס גומפרט משתתפי הראלי אקרופוליס

משרדו של עמוס

המאוורר החשמלי שהכריע את הסברה במירוץ אקרופוליס ביוון

עמוס זורבסקי מספר לתחקיר זה, 49 שנים לאחר המרוץ ההיסטורי שנותר כאות חיים בודד של נהגים ישראלים על הבמה הבין-לאומית, שפחות ממחצית מבין משתתפי האירוע ביוון שרדו את המסלול הקשה והגיעו לקו הגמר בתום 2,400 הקילומטרים המתוכננים. הקשר בין השניים החל עוד בעת שירותם המשותף בצה"ל. גומפרט, יהודי יליד גרמניה ובעל הסברה ספורט, הועסק כאזרח עובד צה"ל בתפקיד נהג מקצועי. בעברו הספורטיבי אף ייצג את גרמניה באולימפיאדה המפורסמת בברלין, בשנת 1936, בריצות ארוכות ל-10,000 מטר. עמוס שירת באותו העת בתפקיד קצין הרכב במפקדת חיל ההנדסה ולאחר שחרורו מהצבא עבד עם אביו כמכונאי במוסך המשפחתי – "בוגרשוב", שהיה מוסך השירות של אוטוקרס בתל-אביב.

עמוס זורבסקי וקורט גומפרט זכו במקום הראשון בשני מרוצי ראלי שהתקיימו בארץ, עוד בטרם השתתפותם באקרופוליס. שובינסקי נתן חסות לאירוע ואף העמיד את סוכניו ביוון לרשות הצוות. שובינסקי אף עמד במילתו, ובעת חזרת הרכב לישראל הוא שיקם ביסודיות את הסברה החבוטה, לאחר שירדה פעמיים מהדרך והסבה נזק למתלים. 74 מכוניות זינקו למרוץ ומתוכן הגיעו לגמר 32 מכוניות בלבד, חלקן נשרו כתוצאה מתקלות מכאניות וחלקן עפו מהדרך והתהפכו.

בשעתיים הראשונות למרוץ המפרך, שהיה לא פחות אכזרי מכפי שהוא כיום, נהג עמוס הצעיר בסברה ספורט. לאחר מכן החליפו גומפרט, למשך שעה, ואז החליקה הסברה במדרון אל עבר צלע ההר. קורט גומפרט, בן השישים בקירוב, איבד את הביטחון העצמי ועמוס המשיך לבד במשימה. לאחר מספר שנים נפטרה אשתו של גומפרט. הוא חזר לגרמניה וחי עם שדרנית רדיו מפורסמת שהייתה מעריצה שלו עוד בילדותה.

המכונית הופיעה בתצורות פתוחה עם גג נתיק ו/ברזנט, וכן "קופה" עם גג אחוד במשקל 870 ק"ג בלבד. הסברה ספורט הוגדרה "כיהלום שבכתר של שובינסקי". ניסתה לכבוש את העולם, אולם התגלתה יותר כיציאה קפריזית משגרת הטנדרים והמכוניות המסחריות. מקטעי עיתונות של אותה תקופה, הופיעה כתבה כי מלאי המצברים לסברה נגנב בעת העברת המפעל ב-1965, מחיפה למשכנו החדש בטירת הכרמל. הגניבה עיכבה את המשך היצור, שכבר קודם לא עמד בלוח הזמנים המתוכנן.

המושב בעמדת הנהג נמוך ועמוק, מה שמחייב תנוחת ישיבה נמוכה המאופיינת ברגלים ששוקעות עמוק בתוך חרטום הרכב. הדוושות בסברה מוסטות שמאלה ולחיצה על המצמד מוזרה מאוד. בתוך הקונסולה המרכזית הגדולה שוכן גל ההינע, המעביר את כוח הסיבוב לסרן הינע אחורי הצמוד לגב הנהג. ההיגוי מאכזב ומחייב רדיוס סיבוב גדול כשל משאית. המתלים האחוריים, מדגם סרן וואט עם קפיצי סליל, קשיחים והגלגלים האחוריים מאבדים מגע יעיל במהרה. ובסך הכול הסברה ספורט חובבנית.

כמו במקרים נוספים שבהיסטוריה המשותפת לאוטוקרס ולשובינסקי, המרחק בין ההצהרות למציאות היה גדול מאוד. חזונו של שובינסקי לייצור 1000 סברות מידי שנה בישראל מוסמס. 379 מכוניות סברה ספורט בלבד יוצרו בישראל ובאנגליה: 171 בחיפה ו-208 ברלייאנט האנגלית עם הגה ימיני, עד שנת 1967, תחת השם "סייבר 4". 144 מכוניות יוצאו לארה"ב, 81 שווקו בבלגיה ורק 26 מכוניות סברה נמכרו בישראל. כשלון השיווק נבע בעיקר מהעדר מערך שירות תומך לכלי הרכב.

הגרסה האנגלית הצליחה יותר, ובשנת 1963 היא שודכה למנוע פורד זודיאק 6 צילינדרים בנפח 2,553 סמ"ק. הדגם כונה "סייבר 6" והגיע להישגים מרשימים במרוצים חשובים. רלאיינט ביססה את מעמדה כיצרנית מכונית ספורט וייצרה את הסימיטר כאבולוציה של הסברה. בשנות השמונים הוציאה החברה האנגלית דגם פתוח קטן, זכר להרפתקה המוזרה עם ישראל.

עמוס ז'ורבסקי, 2011, מציג את התמונה ההיסטורית של השתתפות הסברה במירוץ ביוון

תבנית משופרת לייצור הסברה העתידית