בסוף שנת 1966 ירדה מפס הייצור, במפעל תעשיות רכב נצרת (תע"ר), המשאית הקלה הראשונה, פאואר וואגון, המוכרת יותר בכינוי – נ"נ 'פארגו'. בסיכום שנת הייצור הראשונה הורכבו בתע"ר כ-600 כלי רכב, רובם ככולם קומנדקר וכן משאיות קלות מהדגמים D200 ו-D600. קדם לכך, יבוא משאיות קלות באמצעות חברת מכשירי תנועה, בסיוע הסדנה בעיר אזור. עיקר הפעילות של תע"ר, בימיו הראשונים, נע סביב ייצור משאיות יחידתיות ונ"נים לצה"ל. עם הטבות המיסוי ובלי מונופול עבר המפעל לייצור נרחב גם לשוק הפרטי.

קומנדקר 'פאואר וואגון' בתצוגת מועדון החמש 2011. צילום: בני אביעד

מנכ"ל החברה – ינון עזרוני – בחברת נציג צה"ל ונציג צבא אוגנדה

דגם ה"קומנדקר" ה-10,000 בקו הייצור

דגם ה"קומנדקר" המיועד לייצוא

הנהלת מפעל תע"ר והעובדים חוגגים את ייצור דגם ה-15,000 של ה"קומנדקר"

יעקב סלעי – מנהל הייצור, מדגים לנציג האוגנדי את ייתרונות הדגם מתוצרת מפעל תע"ר

ה"קומנדקר" בשלל צבעים למגוון מטרות

דגם אמבולנס המיועד לייצוא

"קומנדקרים" המיועדים לייצוא בנמל חיפה

הקומנדקרים הראשונים שהורכבו בתע"ר השתפו בקרבות מלחמת ששת הימים – המלחמה שהביאה לזינוק בפעילות הייצור של תע"ר. לאחר המלחמה שינה לינדון ג'ונסון, נשיא ארה"ב, את יחסו לישראל והוביל להפשרת החרם ולחיזוק הקשרים התעשייתיים והכלכליים. בשנת 1969 כבר ייצרו במפעל 2,300 משאיות, ורק מחציתן לצה"ל. הנ"נ שיוצר בארץ התבסס על רכיבי משאית דודג'. הוא לא נועד במקור לשימושים צבאיים, אבל פותח והותאם לכך.

מלחמת ששת הימים ב-1967 יצרה תהילה תקשורתית סביב כל מה שקשור בציוד שבשימוש צה"ל ובמוצרים צבאיים מתוצרת הארץ. בעקבות הניצחון נרקמו עסקאות יצוא ראשונות, ומאות רכבי קומנדקר של קרייזלר יוצאו ממפעל תע"ר לאוגנדה. במהלך השנים נוצרו קשרים מסחריים עם מדינות נוספות בדרום אמריקה, אפריקה ובמזרח אסיה.

אוגנדה היתה המדינה הזרה הראשונה שהזמינה קומנדקרים ממפעל תעשיות רכב בנצרת. הידוק הקשרים הצמיח ביקור של אידי אמין, רמטכ"ל הצבא האוגנדי דאז. מעת לעת יצאו עובדי המפעל לאוגנדה לשם קליטת כלי הרכב ולהדרכת החיילים המקומיים בהפעלתם. אחת המשלחות נקלעה לעימות אלים בין תומכי אמין לבין מתנגדיו, ובמחנה הצבאי התחוללו מהומות והרג רב.

קומנדקר M-325 יוצר משנת 1972 ועד סוף שנות השמונים. לאחר מכן הוחלפו לדגם האביר M-462. האביר יוצר והורכב בתעשיות רכב נצרת עילית, עד לסיום שירותו בצבא והחלפתו ברכבי ההאמר האמריקניים. האביר היה רכב שנוי במחלוקת בשל רמת בטיחותו האקטיבית הנמוכה שלו בנסיעה בכבישים. בעקבות תאונות רבות שבהן היה מעורב בצבא, הוא עבר מקצה שיפורים, אולם כל זה לא עזר והצבא החליט להפסיק להשתמש עימו.

אביר הינע 4 על 4

דגם "אביר" תוצרת תע"ר

קומנדקר M-462, "אביר", לשימוש אזרחי

קומנדקר "אביר" למטרות סיור

אביר מנהלתי

אביר נושא טיל נגד טנקים וג'יפ נושא תול"ר

קו ייצור של דגם ה"אביר" במפעל בנצרת

"אביר" בשימוש צבא אוגנדה

"אביר" דור שני. איור המיועד לדגם עתידי

האביר זכה להצלחה לא מבוטלת כמוצר ייצוא לאפריקה. הוא צויד במנוע דיזל ותיבת הילוכים אוטומטית. המרכב הפשוט הותאם לנסיעות שטח בתצורת הינע משולב על כל הגלגלים. שימש כרכב מינהלה, ספק תחמושת ללוחמים, אמבולנס ולמטרות מבצעיות. בכלי רכב שנועדו לשימושים בעלי אופי מנהלתי, יוצר האביר כאשר חלקו האחורי מכוסה בבד ברזנט או בפלסטיק, ואילו לשימושים מבצעיים מוגן כהלכה.

שנים רבות התבססה הבט"שית (ביטחון שוטף) על הקומנדקר ההיסטורי – נ.נ, אולם לאחר התיישנותם של כלי הרכב והפסקת ייצורם, הועברו הבט"שיות בהדרגה לרכבי אביר. התהליך הושלם בראשית שנות האלפיים.

אמציה גזית, מומחה הבטיחות והתחבורה הידוע, מציין לתחקיר זה, כי בעת העיסוק בנוסטלגיה קל מאוד לגלוש לכיוון הרומנטי ולהתעלם מהריאלי: " זה נחמד לעשות גלוריפיקציה נוסטלגית, אבל זה לא היה פוגע לציין גם כישלון. ניתן ללמוד ולהפיק לקחים ליום המחר, מתוך התייחסות הולמת לסיפור ה"אביר" הישראלי, שהיה אמור להיות רכב השדרה התובלתית והמבצעית של שנות האלפיים בצה"ל.

לטענת אמציה גזית, שצירף תיעוד רב לפעילותו המכרעת בגורל ה"אביר": "זה היה רכב שכולו עיוות, החל משולחן השרטוט וההמשך בבנייתו. הוא הפיל חללים בקרב חיילים ואזרחים, עד שהופסק ייצורו בטרם עת". למעשה נבנו 1200 יחידות בלבד – ההזמנה המקורית של משרד הביטחון. בעקבות המשפט וההוכחות שהיה לו חלק רב בהם, הוכנסו שינויים והתקבלו החלטות שמיתנו את דרגת המסוכנות של הרכב. המסמכים והתיעוד שלפניכם נמסרו באדיבותו.