המסע לפולין – מקומות, מונחים ומושגים

ליקט, כתב וערך: בני אביעד

אבדות היהודים בשואה

לפי אומדן של "יד ושם" נהרגו כשישה מיליון יהודים בשואת אירופה, לפי חלוקה עיקרית: פולין – 2,800,000, ברה"מ – 1,500,000, רומניה – 405,000, צ'כוסלובקיה – 210,000, הונגריה – 200,000, גרמניה – 110,000, ליטא – 110,000, הולנד – 105,000, צרפת – 90,000, לאטביה – 80,000, יוון – 60,000, יוגוסלביה – 55,000, אוסטריה – 45,000, בלגיה – 40,000, איטליה – 15,000, בולגריה – 7,000, ארצות אחרות – 5,000.

אושוויץ – בירקנאו

סמל הרוע האנושי בתודעה הבינלאומית, ובית הקברות הגדול ביותר בתולדות האנושות. תשלובת מחנות הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים במלחמת העולם השנייה. שוכן בדרום פולין, כחמישים קילומטרים ממערב לקרקוב ובקרבת אחד מיובליו של נהר הוויסלה. בשטחו המצומצם של מחנה אושוויץ, הכולל גם את בירקנאו הסמוך אליו – נרצחו והומתו שישית מקורבנות היהודים בשואה. ביוני 1940 הגיעו למחנה הריכוז האסירים הפוליטיים הפולנים הראשונים, על פי הוראה של מפקד האס.אס היינריך הימלר. עד מהרה יצא לאושוויץ שם של מחנה ריכוז אכזרי. במארס 1941 הורה הימלר על הקמת מחנה בירקנאו (אושוויץ מס' 2). במחנה זה נבנו תאי גזים ומבני משרפות, והאסירים בו הוחזקו בתנאים אכזריים. כשעצרו הרכבות ברציף, דחפו השומרים את הנוסעים בחיפזון החוצה. הקורבנות נדרשו להשאיר את כל חפציהם האישיים ונצטוו לעמוד בשני טורים, גברים ונשים בנפרד. קציני ורופאי האס.אס ערכו סלקציה וכוונו את הקורבנות לשני צדדים. האנשים שהוכוונו לתאי הגז נרצחו עוד באותו היום וגוויותיהם נשרפו במשרפות, ואלו שנשלחו לצד השני יועדו לחיים זמניים במחנה כאסירי עבודה. אסירים אלו נשלחו לחיטוי ושיערם גולח. בגדיהם נלקחו מהם והם הולבשו בבגדים מפוספסים. שמם ניטל מהם וקועקעה אמתם השמאלית. תוחלת החיים הממוצעת של אסיר במחנה העבודה ארכה מספר חודשים בלבד. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר מכל מחנות ההשמדה, ועד לינואר 1945 הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. אושוויץ הפך לסמל של מוראות השואה יותר מכל אתר השמדה אחר, הן בשל הכתובת המצמררת המתנוססת מעל לשער הכניסה, והן בשל העובדה שנשתמר. במקור תוכנן אושוויץ כעיר לדוגמא, של מודל התיישבות גרמני במזרח אירופה, כחלק ממימוש התפיסה בדבר חשיבות המזרח בהיסטוריה הגרמנית ונחיצות טיהור הגזע הירוד מהחברה הארית. מחנה אושוויץ נועד לספק כוח אדם זול למשימה השפלה. המחנה הוקף בגדרות תיל וגדרות חשמליות, תעלות ושומרים חמושים עם כלבים. אסיר שנתפס הוחזר למחנה, ודינו היה מוות, לעיני חבריו האסירים.

אורפ"ו

משטרה פלילית גרמנית שפעלה ללכוד פושעים ועבריינים. בשנת 1936 אוחדה עם יחידות נוספות ועם הגסטפו, והשתתפה ברדיפת יהודים ושליחתם למחנות ההשמדה.

אייכמן אדולף

פיהרר. מבכירי המנגנון הנאצי בגרמניה והממונה על הביצוע האדמיניסטרטיבי של הפתרון הסופי. בשנת 1938 מונה לראש המחלקה היהודית באוסטריה וכפה את הגירת היהודים בשלושה שלבים: החרמת רכושם, הפחדתם באמצעות אלימות והשתלטות על מוסדות ומנהיגים. שנה מאוחר יותר מונה לראש הלשכה המרכזית בברלין, והרחיב את פועלו לכל מדינות הכיבוש. השתתף בוועדת ואנסה בינואר 1942, שבה נקבעה תכנית "הפתרון הסופי". בסך הכל הוטל על אייכמן לרצוח באירופה יותר מאחד עשרה מיליוני יהודים. כאן מדובר, בין היתר, על הנחיותיו בפירוט דקדקני כיצד להוביל את יהודי אירופה למחנות ההשמדה. במרץ 1944 עמד בראש צוות שהוציא לפועל את השמדת יהודי הונגריה ולגרשם בעיקר למחנה ההשמדה אושוויץ. בשנת 1960 נלכד אייכמן ע"י ה"מוסד" בארגנטינה, נחטף לישראל, נשפט והוצא להורג בתלייה. גופתו נשרפה בכלא רמלה ואפרו פוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.

איינזצגרופן

"קבוצת משימה" – השם הכולל לעוצבות ששימשו כגורם מרכזי בהשמדת יהודי ברית המועצות במהלך מבצע ברברוסה. הן הורכבו ממספר יחידות חיסול ממונעות שהתקדמו אחרי הצבא הפולש בחזית המזרחית. העוצבות ביצעו מעשה רצח של יהודים, פולנים וקומוניסטים רוסים. בין השנים 1941-1944 רצחו אנשי האיינזצגרופן יותר ממיליון וחצי בני אדם בירי.

אנדציה

מפלגת הימין הפולנית שדגלה גם במדיניות אנטישמית. חבריה היו בעלי אדמות , בני המעמד הביניים, אנשי רוח ואינטליגנציה.

אנטישמיות בגרמניה

הגזענות שימשה יסוד לבניית כל הפילוסופיה הנאצית. "אזרח המדינה", על פי תוכנית המפלגה הנאצית, יכול להיות רק בן האומה. לפי הדוקטרינה האנטישמית רק מי שדם גרמני זורם בעורקיו יכול להיות בן האומה, ושום יהודי לא יכול להשתייך לעם הגרמני. ניתן ממחקרים להצביע על האהדה העצומה לה זכה היטלר בגרמניה, על דעותיו הגזעניות והאנטישמיות החריפות. התחושות האנטישמיות רווחו בכל רחבי אירופה והשנאה גברה במהלך מלחמת העולם השנייה.

אנילביץ מרדכי

היה מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה. נהרג ב- 8 במאי 1943 בקרב מול הנאצים בבונקר שברחוב מילה בגטו. לאחר מותו נחרטה אישיותו כסמל לאומץ ולהקרבה. עד היום מייצגת דמותו את ההתנגדות היהודית בשואה.

אס.אס

ראשי תיבות של "יחידת המשמר" – יחידת העילית של הרייך השלישי, שנועדה בתחילה לשמור על ראשו של היטלר, ובהמשך שימשה כמכשיר טרור עיקרי להפיכת גרמניה לטהורה מבחינת גזע. בראש הארגון הרודני עמד היינריך הימלר.

אסתרק'ה

האגדה מספרת כי קז'מייז' השלישי, מלך פולין במאה ה-14, שכונה "הגדול", ביסס את פולין כאחת הממלכות היציבות והחזקות באירופה. על פי האגדה התאהב המלך באסתרק'ה היהודייה והזמין אותה להתגורר בארמונו, כפילגשו. לשניים נולדו ארבעה ילדים: שני בנים שהתחנכו על ברכי הנצרות ושתי בנות שהתחנכו לערכים יהודיים. אסתרק'ה פעלה להיטיב עם היהודים בפולין, ועד היום יש בפולין ארמונות המזוהים עם שמה.

אקציה

פעולה לריכוז היהודים כדי לשלוח אותם לעבודת כפייה, רצח המוני או למחנות ריכוז והשמדה. ברוב המקרים רוכזו בגטאות.

ארגון יהודי לוחם

המחתרת היהודית החמושה שהוקמה בוורשה ב- 28.7.1942, ארגון בשם דומה היה גם בקראקוב. הארגון עמד בראש מרד גט וורשה. בעת הגירוש הוא קרא ליהודי הגטו להתגונן ולהתנגד לגירוש, אך קריאותיו לא זכו לאמון היהודים שהיו שרויים במאבק הישרדות.

בונד

מפלגה יהודית סוציאליסטית, שבין מלחמות העולם תפסה מקום חשוב בפוליטיקה ובתרבות של פולין. המפלגה תמכה בתנועות נוער ובתי ספר חילוניים ששפת ההוראה בהם הייתה יידיש. התמודדה בבחירות המקומיות והארציות, הוציאה לאור עיתונים ודגלה בקיום לאומי יהודי חילוני של היהודים בארצות מגוריהם.

בירקנאו

מחנה ריכוז שהוקם שלושה קילומטרים מאושוויץ באוקטובר 1941. חמישה חודשים לאחר מכן החלו בו פעולות ההשמדה. היו בו ארבעה תאי גזים, ועד נובמבר 1944 שימש כמפעל גדול לרצח המונים. מרבית המובאים אליו היו יהודים, והמעטים שעברו את הסלקציה נשלחו לעבודות כפייה במחנה עצמו ובמפעלי החימוש הקרובים. מרחץ המחנה "הסאונה" שנשמר, מאפשר נקודת מבט ייחודית על ההתרחשויות הנוראות.

בית הכנסת נוז'יק

היחיד ששרד את המלחמה בפולין ונשאר פעיל גם כיום. נמצא מאחורי התיאטרון היהודי בוורשה, וחזיתו משלבת כמה סגנונו בנייה. נבנה בסגנון ניאו-רומנסק עם אלמנטים קישוטיים ביזנטיים, רומנסקיים ומוריים. בית הכנסת הוקם ב-1902 על ידי זלמן בן מנשה נוז'יק ואשתו רבקה. בנייתו נמשכה ארבע שנים, בעלות כוללת של 250,000 רובל, ששולם כולו על ידי משפחת נוז'יק. עד למלחמה היה זה אחד מחמשת בתי הכנסת הגדולים בוורשה. אופיין המפואר של התפילות שנערכו בבית הכנסת, היו מקור משיכה לרבים. כיהן בו מאיר בלבן, אשר נאומיו זכו לקהל חסידים מרובה. בלבן, ששימש כפרופסור באוניברסיטת ורשה, ייסד את חקר קהילות יהודי פולין שהפך בהמשך למפעל "פנקס הקהילות". על מקהלת הגברים ניצח אברהם צבי דוידוביץ. המקהלה ליוותה את החזן הראשי ושרה יצירות ליטורגיות של מלחינים בעלי שם. בזמן השואה הוא נכלל בשטח הגטו וניזוק בלוחמה. הרחבה שבחזיתו הייתה חלק משוק העבודה, שממנו נלקחו יהודים לעבודה במפעלים. עם צמצום הגטו, הוצא בית הכנסת מחוץ לתחום. המבנה הוחרם והפך לאורוות סוסים ומחסן למספוא. ב-18 באפריל 1983, במלאות 50 שנה למרד גטו ורשה, נפתח בית הכנסת מחדש, בתום שיפוץ שארך שש שנים.

בית הקברות היהודי בוורשה

הוא השני בגודלו בפולין ואחד מהגדולים בעולם. נוסד בשנת 1806, ועל ניהולו הופקדו אנשי חברת קדישא. הוא צמוד לבתי קברות אחרים: קתולי, פרוטסטנטי ומוסלמי. יש בו מצבות מעוצבות ומפוסלות, כמקובל בבתי קברות עתיקים באירופה. הוא מתפרס על פני שטח של כ-336 דונם, מאכלס יותר מ-200,000 קברים מסומנים וכן קברי אחים של מתי גטו ורשה הסמוך. המצבות מעוטרות בכיתובים בשפות שונות: יידיש, עברית ופולנית, עובדה הממחישה את סבך הזהויות של יהודי פולין. בסמוך לשער המקורי נבנתה גדר משברי מצבות שהרסו הגרמנים במלחמה, כדי לפנות מקום לפעולות מיון היהודים. קבורים בו רבים ממנהיגי הרוח של יהדות ורשה: הרב שלמה זלמן ליפשיץ שכיהן כרב הראשי של ורשה, מאיר בלבן מההיסטוריונים החשובים בפולין, שמעון אשכנזי ממעצבי הלאומיות הפולנית המודרנית, אדם צ'רניאקוב שעמד בראש ההנהגה היהודית היודנראט, ד"ר לודוויג זמנהוף ממציא האספרנטו ועוד רבים אחרים. לפני מלחמת העולם השנייה היוו היהודים שליש מתושבי העיר, והשפיעו בכל חיי היום-יום. היום הנוכחות ניכרת בעיקר במצבות ובאנדרטאות.

בלז'ץ

מחנה השמדה במחוז לובלין, בדרום-מזרח פולין, שהופעל במסגרת "מבצע ריינהרד". הראשון משלושת מחנות ההשמדה שהקימו הנאצים, כחלק ממבצע ריינהרד להשמדת שני מיליון יהודי הגנרלגוברנמן. החל לפעול במרץ 1942. נרצחו בו כשש מאות אלף נפש, רובם ככולם יהודים. בדצמבר 1942 ועד אביב 1943 נפתחו קברי ההמונים וגופות הנרצחים הוצאו מהם ונשרפו.

בליצקריג

מלחמת בזק. בראשון בספטמבר 1939 חצו גיסות השריון הגרמני את גבול פולין ומטוסי חיל האוויר זרעו הרס. בכמה מקומות ניסו פרשים פולנים לעצור את הטנקים הגרמניים והובסו. מלחמת העולם השנייה החלה, כשהגרמנים נהנים מעליונות אווירית מוחלטת. המטרה העיקרית הייתה ורשה, ושם הופצצו ריכוזי אוכלוסייה, בתי חולים וכנסיות. במשך ארבעה שבועות הפציצו את פולין ללא רחמים. בעוד הגרמנים כובשים את יעדיהם, שמע העולם את הכרזת המלחמה מפיו של נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה מחדר הממשלה ברחוב דאונינג 10, האיש שנכנס להיסטוריה כשם נרדף לפייסנות ולעיוורון פוליטי.

גורדוניה

תנועת נוער ציונית, שהוקמה ב-1924 בגליציה שבפולין. דגלה בתורתו של א"ד גורדון לחינוך לערכים הומניים ולעבודה עברית. התפשטה במהירות בכל רחבי פולין, רומניה, ארה"ב ועוד. בשיאה מנתה כארבעים אלף חברים צעירים. מטרותיה היו לטפח את המולדת העברית ואת התרבות בשפה העברית.

גזענות ארית

השקפת עולם המדרגת את בני האדם לגזעים עליונים ונחותים. הגזע "הארי" הוא העליון בגזעים שנושא את תרבות המערב ומושיע את העולם, והאחרים, ובעיקר היהודים הם נחותים. הם ניגודם המוחלט של "הארים", תתי-אדם ולא ראויים.

גזרות על יהודי פולין

לאחר שהגרמנים כבשו את ורשה והשתלטו על פולין, פורסמה שורה של גזרות על היהודים: חויבו לענוד על יד ימין סרט לבן ברוחב 10 ס"מ ועליו מגן דוד אדום, חויבו לסמן את עסקיהם, הוקפאו חשבונות הבנק שלהם והותר להם למשוך מדי שבוע סכום כסף מזערי, נאסרה שחיטה יהודית, החל מסע החרמת העסקים של היהודים, הוגבלה נסיעתם בתחבורה הציבורית ופורסם צו האוסר על לא-יהודים לרכוש או לחכור עסקים של יהודים.

גטו חוזר

גטו שהקימו הגרמנים במקומות יישוב מסוימים בתחומי גטו שתושביו היהודים כבר חוסלו. שימש פיתיון לאיסוף אחרוני היהודים שנותרו בחיים. הנאצים הפיצו שמועות שקר על ייעודו, וכמעט כל היהודים שהסגירו את עצמם או נאספו בגטו החוזר נרצחו בדם קר.

גטו סגור

רובע יהודי סגור שהפריד ובודד את היהודים משאר חלקי העיר והאוכלוסייה. היה שלב מעבר בתהליך "הפתרון הסופי" וממנו הועברו היהודים למחנות ההשמדה.

גטו פתוח

גטו ללא מכשול מופרד בין היהודים לאוכלוסייה המקומית. היהודים לא הורשו לצאת ממנו.

גטו ורשה

סמלה המובהק של ההתנגדות וההתקוממות היהודית בשואה נגד הנאצים באירופה הכבושה. ב-4 בנובמבר 1939 העביר הגסטפו הנאצי הוראה ליודנראט, בראשותו של אדם צ'רניאקוב, כי יש להתחיל, בתוך שלושה ימים, להעביר את היהודים לגטו, כאמצעי זהירות נגד מגפת הטיפוס. בתחילה היו היהודים יכולים לנוע בחופשיות אל מחוץ לגטו, והגסטפו אפשר את המשך פעילותם העסקית של היהודים ברחבי העיר. לצד מוסדות היודנראט, התפתחו רשתות ציבוריות ותרבותיות. הוכשרו כיתות לימוד, בתי תמחוי ובתי יתומים. האזור המיועד היווה כ-2.4% בלבד משטחה של העיר ורשה. האזור נתחם בחומה גבוהה שהפרידה אותו מיתר חלקי העיר. הוא הוקם בחלקו העני והנחשל של העיר, שהבתים בו היו רעועים ונטולי תנאי תברואה בסיסיים. הוא היה הגטו הגדול ביותר בשטח הכיבוש הנאצי, ובשיאו מנה כ-450,000 יהודים. ב-12 באוקטובר 1940 שודרה ברדיו פקודת מפקד המחוז כי יהודים רשאים לגור רק במקום שיועד להם. כמאה אלף פולנים פונו מהמתחם ובמקומם הגיעו כ-180,000 יהודים, שהצטרפו לתושבים היהודים שהתגוררו במקום. ב-16 בנובמבר 1940 נחסמו המעברים סביב החומה, והחיים בגטו התאפיינו בצפיפות נוראה ורעב קשה. רק ילדים צנומים הצליחו להתגנב דרך מחילות לעיר ולהשיג מעט אוכל. בתי העסק של היהודים בוורשה נאטמו והועברו לידיים אחרות על תכולתן. כשמונים אלף נפש מתו מרעב ומחלות כתוצאה מהתנאים הקשים ששררו בו. רבים מן הבניינים נפגעו בהפצצות ולא היו ראויים למגורים. אלפים נותרו חסרי קורת גג ונאלצו להשתכן בהריסות המבנים. ב-22 ביולי 1942 החל גירוש היהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה, ב-19 באפריל 1943 נכנס אל הגטו כוח גרמני חמוש שהותקף על ידי לוחמי המחתרות היהודיות, וב-16 במאי הכריזו הגרמנים על חיסול הגטו.

גטו לודז'

ראשון הגטאות הגדולים. הוקם ב-1 במאי 1940, ואחריו הוקמו גטאות בערים הגדולות האחרות, לרבות גטו ורשה, הגדול ביותר. לודז' היא העיר השלישית בגודלה בפולין, ונמצאת 135 קילומטרים מדרום-מערב לוורשה. מיד עם כיבושה של לודז' נעלו הנאצים את שערי גטו לודז' כשבתוכו 164,000 יהודים. הגטו היה מבודד לחלוטין ולא התאפשרו הברחות מזון או מידע לתוכו לאורך כל השנים. בתקופת פעולתו הוקמו בו מעל למאה מפעלים, שבהם הועסקו מרבית תושבי הגטו. בתקופה בה חיים רומקובסקי שימש כראש היודנראט, סיפק הגטו רבע מהתצרוכת הצבאית לגרמנים, ורווחי המפעלים הועברו לקופת הרייך. בראשית 1942 החלו שילוחים מן הגטו למחנה ההשמדה חלמנו, ובין יוני לאוגוסט 1944 שולחו עוד כ-70,000 יהודים שנותרו בגטו אל מחנות ההשמדה. כיום יש בלודז' קהילה יהודית קטנה, בת כמה מאות חברים, המפעילה בית כנסת ומטבח כשר.

גטו קרקוב

הוקם כאזור מתוחם וסגור בפרבר דרומי של קרקוב ברובע פודגוז'ה. הגטו נבנה לאחר שמושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק, כשל בניסיונותיו להפוך את קרקוב ל"יודנריין" – מטוהרת מיהודים. במרץ 1941 נכלאו בין חומות הגטו כ-18,000 מיהודי העיר קרקוב. בראש שער הכניסה לגטו התנוססו המילים "רובע מגורים יהודי", שכן השלטונות הנאצים נמנעו מלקרוא למקום גטו. באמצע השער ניצב מגן דוד ומשני צדדיו שכנו מבנה משטרת הביטחון ומשטרת הגנרלגוברנמן. העיר קרקוב שוכנת בלב ליבו של חבל גליציה, על גדות הנהר ויסלה. היא אחת מהערים הגדולות בפולין ומהעתיקות שבהן. במהלך שלוש אקציות גירוש מגטו קרקוב, הובלו היהודים אל מותם במחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ. גטו קרקוב חדל להתקיים במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים למחנות ההשמדה. רוקח פולני בשם תדאוש פנקייביץ, שהוכר לימים כחסיד אומות העולם, היה עד לגרוש היהודים וחיסול הגטו, וכך כתב: "ברחובות הגטו השתררה דומייה, כמו בבית עלמין. מכל בית, מכל חצר נושבת הזוועה. כל סמטה זועקת חמס…". בכיכר המשלוחים למחנות ההשמדה (ה"אומשלאגפלאץ") של גטו קרקוב שנמחק, מצויה כיום כיכר מרכזית, המשמשת כאנדרטה ליהודים שהיו ואינם, ובה כיסאות ריקים המביעים את האובדן. הקהילה היהודית בקרקוב הייתה מתחילת המאה הארבע עשרה אחת מהקהילות החשובות באירופה. פעלו בה בתי ספר יהודיים ממגוון הזרמים וסניפי הארגונים הפוליטיים – ציונים, המזרחי והחרדים.

גלגל המלחמה

החל להתהפך לרעת הגרמנים באוקטובר 1942. הבריטים תקפו באל-עלמין. השריונים של בעלות הברית התקדמו לעבר טוניס, ובאביב הגיעו בעלות הברית לתוניס – מעוזם האחרון של הגרמנים בצפון אפריקה. הצבא האדום פתח במתקפת נגד בסטלינגרד, והחיילים הגרמניים הקפואים והמותשים נכנעו בהמוניהם.

גנרלגוברנמן

"ממשל כללי" – השם שנתנו הנאצים לשטחי פולין שלא סופחו לגרמניה או לברית המועצות, לאחר כיבושה של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה. שטחים אלו היו בין האזורים העיקריים שבהם בוצעה השמדת היהודים בשואה. היה נתון למרות שלטון הכיבוש הגרמני בראשות הגנרל הנס פרנק, שהחזיק בידיו את הפיקוח על הצבא, המשטרה, מנגנון האס.אס ורשת הרכבות.

גסטפו

המשטרה החשאית בגרמניה הנאצית. שימשה כמכשיר דיכוי והטלת אימה בידי הנאצים. לגסטפו הייתה מעורבות רבה ברדיפת היהודים ורציחתם.

גרמניה הנאצית

הכינוי המקובל בפי ההיסטוריונים לרייך הגרמני, בשנות השלטון 1933-1945, בתקופה בה נשלטה גרמניה על ידי המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראשה. השם גם מתייחס לדרישה לכונן "גרמניה רבתי", שתכלול גם את האימפריה האוסטרית ולא רק את הקונפדרציה הגרמנית.

דכאו

מחנה ריכוז בקרבת העיר מינכן שבגרמניה. מהראשונים שהקימו הנאצים. הוא הוקם עבור מעצר מונע של מתנגדים פוליטיים של המשטר הנאצי. בדכאו לא התנהלה השמדה המונית בגזים.

הבריחה

ארגון מחתרתי יהודי שהוקם בסוף מלחמת העולם השנייה בידי ניצולי השואה. פעל להעברתם של יהודים ממדינות מזרח אירופה לחופי הים התיכון והים השחור, כדי שימשיכו משם בדרכם לארץ ישראל. על פי הערכות עזבו את מזרח אירופה כרבע מיליון יהודים, ורובם הגדול עלה לישראל.

הגירוש מגטו ורשה

ב-22 ביולי 1942 הכתיבו הנאצים את הוראת הגירוש מן הגטו ליושב ראש היודנראט. הדרישה הייתה לספק מכסה של כ-6,000 איש ליום אשר יפונו אל כיכר השילוח. כל מפונה לקח עמו מטען של עד 15 ק"ג ומזון לשלושה ימים. בחמישים ושמונה ימי האקציה הגדולה גורשו כ-300,000 יהודים. כולם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בגטו ורשה נותרו מעטים שפונו בחלקם מאוחר יותר, ולאחר המרד של לוחמי המחתרות הועברו הנותרים למחנה הריכוז וההשמדה מיידנק.

היטלר אדולף

צורר האנושות ומנהיג המפלגה הנאצית משנת 1920 ועד להתאבדותו בירייה, ב-30 באפריל 1945, בפיהרר בונקר שבברלין. היה הקנצלר גרמניה הנאצית בשנים 1933-1945, שהנהיג שלטון רודני ושאף לממש את עקרונות תורת הגזע. הפך את גרמניה למכונת מלחמה משומנת שביצעה פשעי מלחמה כחלק מאידאולוגיה גזענית ואנטישמית. חולל את מלחמת העולם השנייה, בתקיפת צבאו את פולין ועמד בראש ההשמדה ההמונית של ששת מיליוני היהודים באירופה. בספרו "מיין קמפף" הציג את רעיונותיו הגזעניים, על לאומנות, אנטישמיות ואנטי-בולשביזם. לטענתו הגזע היהודי הנחות הוא אויבו של הגזע הארי העליון, ועל כן יש לחסל את היהודים. המשטר הנאצי התבסס על מיתוס הפיהרר הגאון שניתק את עצמו מכל נושא שלטוני שנוי במחלוקת. היטלר נמנע מלהפוך את האוקראינים לבני בריתו, ובעמים הסלבים שאותם כבש במזרח ראה ככוח עבדים לאדונים האריים. כאשר בנות הברית התקדמו לגרמניה, לא שקל היטלר כל מחשבה על כניעה. הוא ביקש להעלות את גרמניה בלהבות והתאבד יחד עם אהובתו אווה בראון.

היידריך ריינהרד

ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך. פושע מלחמה נאצי ומהאחראים העיקריים לשואת היהודים. עמד בראש ועידת ואנזה, שבה הוחלט על ביצוע "הפתרון הסופי". ב-27 במאי 1942 התנגשה חוליה בת ארבעה חברים של המחתרת הצ'כית בחייו של היידריך. כנקמה על מותו, הושמד הכפר לידיצה בצ'כוסלובקיה. כל 160 הגברים מעל גיל 16 בכפר נרצחו, 190 נשות הכפר נשלחו למחנות השמדה וכמאה ילדים נשלחו לגרמניה לתוכנית טיהור הגזע. לאחר מותו החל "מבצע ריינהרד", שנקרא על שמו, ובמסגרתו הוקמו והופעלו מחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ.

הימלר היינריך

פושע מלחמה נאצי ומבעלי ההשפעה הגדולים ביותר בגרמניה הנאצית. שימש כראש האס.אס ואחראי ישיר להשמדתם של מיליוני בני אדם במחנות ההשמדה, רובם יהודים. ב-22 במאי 1945 נעצר הימלר על ידי יחידת צבא בריטית. בחקירתו השתתף חיים הרצוג (לימים נשיא המדינה). יום למחרת התאבד, לאחר שנשך גלולת ציאניד שהייתה חבויה בתוך שן טוחנת בה נקדח חור מבעוד מועד.

החלוץ

ארגון נוער יהודי עולמי שהכשיר לעבודה חלוצית בארץ ישראל ולהגנה עצמית. בטרם מלחמת העולם השנייה מנה קרוב למאה אלף חברים.

המופתי

מנהיגם של ערביי ארץ ישראל, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, ניהל בברלין את ה"משרד הערבי" שעסק בתעמולה ובריגול. הוא עשה שירותים מועילים לאס.אס, ובשל כך מצא את עצמו לאחר תבוסת גרמניה ברשימת פושעי המלחמה. המופתי כינה את היטלר "מגן האסלאם". אחרי המלחמה התגלה תזכיר, שבו ביקש המופתי לפתור את בעיית היהודים בפלשתינה ובארצות ערב, באותן השיטות שבהן נפתרה בעיה זו בגרמניה הנאצית.

המשטרה הכחולה

כוח משטרתי שהקימו הגרמנים בגנרלגוברנמן לשמירה על החוק והסדר. כונתה בשמה על ידי האוכלוסייה הפולנית על שם צבע המדים שלה. כ-16,000 שוטרים שירתו בה. היא פורקה באוגוסט 1944 בידי הוועד הפולני לשחרור לאומי.

הנוער הציוני

תנועת נוער ציונית חילונית לא סוציאליסטית שפעלה בכל ארצות מרכז ומזרח אירופה. הדגישה את ההגשמה העצמית על ידי התיישבות בארץ-ישראל כתשובה לגלי האנטישמיות. ראשוני חבריה עלו לארץ בשנת 1930.

הסכם מולוטוב-ריבנטרופ

הסכם שנחתם בין שר החוץ הגרמני – יואכים פון ריבנטרופ, לשר החוץ הסובייטי – ויאצ'סלב מולוטוב. נחתם ערב מלחמת העולם השנייה לתקופה של עשר שנים. נועד למנוע התקפות הדדיות, ובחלקו הסמוי קבע את חלוקתה של פולין בין שתי המדינות.

העבודה משחררת

סיסמת המרצחים הנודעת, נועדה בראש ובראשונה להוליך שולל, אך הייתה קשורה גם בצורך אמיתי של הרייך השלישי בידיים עובדות. הנאצים נהגו לפרסם הודעות מרגיעות, באומרם כי מי שעושה עבודה מועילה אינו צריך לחשוש. היהודים ידעו כי באמצעות עבודה הם יכולים להרוויח זמן. הם הבינו כי גאולתם כרוכה בניצחון בעלות הברית, ותקוותם התחזקה כשארה"ב נכנסה למלחמה.

הפתרון הסופי

השם שנתנו הנאצים לפעולותיהם להשמדת היהודים במהלך השואה. התכנית לפתרון "בעיית היהודים" על ידי השמדת כל יהודי אירופה. השלבים בתהליך כללו: אפליה חוקתית, הגירה מרצון, גירוש, בידוד בגטאות, רצח המונים שיטתי באזורי הכיבוש הסובייטי ולבסוף שילוח למחנות ההשמדה. שם הצופן "הפתרון הסופי" משמעותו לרצוח את כל היהודים עד התינוק האחרון.

השואה

רצח עם שיטתי, שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, בו נרצחו כשישה מיליון יהודים על ידי הנאצים ועוזריהם. בוצע מתוך קנאות אידיאולוגית אנטישמית קיצונית. לפני המלחמה התמקדה גרמניה הנאצית בהפליית יהודים ועידוד הגירתם, ובזמן המלחמה התמקדו ברצח עם שיטתי. השואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני התרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט.

התנועה הציונית

בימי מלחמת העולם השנייה היא איבדה את המתינות שאפיינה אותה. אפילו חיים וויצמן, המומחה הגדול לנוסחאות פשרה, יצא עם דוד בן-גוריון בקריאה להקים אחרי המלחמה מדינה יהודית בכל ארץ-ישראל. וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, סייע לפצות את העם היהודי על אסונו בימי המלחמה, ונהג בכל הזדמנות להביע בקול רם את תמיכתו בשאיפות היהודים.

ועידת ואנזה

התכנסות של נציגים מכל משרדי הממשל הנאצי, שהתקיימה ב-20 בינואר 1942, בוילה בפרבר "ואנזה" בברלין. הוועידה נועדה לתאם את הרחבת "הפתרון הסופי" לכלל השטחים הכבושים ואלו שאמורים היו להיכבש. הוועידה כונסה ביוזמתו של ריינהרד היידריך וזומנו אליה ראשי הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה, במטרה לתאם את ההיבטים הבירוקרטים של הפתרון הסופי בין כל זרועות הממשל.

ועידת יאלטה

בתום מלחמת העולם השנייה נקבעו גבולותיה החדשים של פולין. בוועידה שהתקיימה הוחלט כי פולין תישאר בשלטון קומוניסטי. פולין זכתה שיסופחו אליה במערבה כמאה אלף קמ"ר שהיו בריבונות גרמנית, ואילו ברית המועצות סיפחה לעצמה במזרח פולין כמאה ושמונים אלף קמ"ר. בטרם המלחמה התגוררו בשטחה של פולין בני מיעוטים רבים, ומעתה הפכת ממדינה קוסמופוליטית להומוגנית, שרק שני אחוזים מאוכלוסייתה הם בני מיעוטים.

ורמאכט

צבאה של גרמניה הנאצית. יחידות מתוכו נטלו חלק בפגיעות אלימות ביהודים בכל שלבי הלחימה, ואף באירועים שקדמו "לסדר החדש" באירופה, שהפריד בין האדונים לעמים המשועבדים.

ורשה

בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה. ממוקמת על גדות נהר הוויסלה, כ-350 קילומטרים מחופי הים הבלטי ומהרי הקרפטים. העיר היא בירת פולין משנת 1596, למעט התקופה בה חולקה המדינה בין האימפריה הרוסית, פרוסיה והאימפריה האוסטרית. ורשה הפכה לבירת פולין העצמאית בשנת 1918. במהלך מלחמת העולם השנייה היה מרכז פולין, כולל ורשה, תחת שלטון גנרלגוברנמן הנאצי. בשביעי בספטמבר 1939 הגיעו הכוחות הגרמניים למבואותיה של העיר. ורשה הופגזה באמצעות מטוסים וארטילריה ובסוף החודש היא שינתה את פניה. כעשרים אלף איש נהרגו וכרבע הבתים בעיר נהרסו. היהודים היוו 30% מכלל תושבי העיר והועברו אל גטו ורשה.

זונדרקומנדו

'יחידה מיוחדת' בגרמנית. יחידות אלו, ובעיקר של האס. אס, נועדו למשימות מיוחדות ברצח יהודים וטשטוש עקבות הרצח. השם ניתן גם לקבוצות העבודה היהודיות במחנות ההשמדה אשר עסקו בהוצאת גופות מתוך תאי הגז ושריפתן במשרפות. לאחר חודשים אחדים הוצאו להורג גם אנשי הזונדרקומנדו וגופותיהם פונו על ידי היחידה הבאה בתור.

זיכרון השואה

כאשר שורדי השואה חולקים את זיכרונותיהם, הם עדות חיה למאורעות השואה ומשתפים אותנו בפרטים, והם גם מקנים מסגרת אתית למאמצי ההנצחה. קשה להאמין שאפשר להעביר לזולתך אכזריות בלתי אנושית, אבל לפעמים אפשר ליצור אשנב לבלתי מדובר. במצבים כאלה עולה השאלה של ניצולי השואה בשביל מה אני חי, הרי המשפחות נהרגו והאנשים הללו נותרו בודדים. מתוך השאלה מה הטעם בחיים נוצרת נתינה. שימור זיכרון השואה לדורות מותנה בהיותו רלוונטי לחייהם של בני כל דור ודור באופן שיהיו לו משמעות בבנייתם זהותם והשפעה על החלטותיהם בנוגע לעצמם ולאופי החברה שהם מבקשים לקיים. אין ספק שהשואה תישאר עמוק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, שהרי מדובר באירוע ללא תקדים במשמעותו ובהיקפו בהיסטוריה. אנו עדים לתהליך של עלייה ושל העמקה בעניין השואה בקרב קהלים רבים ומגוונים בחברה היהודית בישראל ובתפוצות, וכן בקרב צעירים לא יהודים בעולם. האסון הגדול מכל שפקד את עמנו והטביע את חותמו עמוק בבשרנו, היה לגורם מעצב מרכזי בזהותנו היהודית והישראלית בימינו. בישראל העצימה השואה את הנרטיב הציוני, את נחיצותה של מולדת ואת זכותנו לארץ. הבסיס לזיכרון השואה הולך ומתרחב והרצון להזדהות איתו, להתחבר אליו, ללמוד ולהפיק משמעויות ממנו מגיע מצעירים ונדחף בידיהם מלמטה לעבר מעגלים רחבים יותר. השאלה המרכזית העומדת בפני כל מעשה ההנצחה היא לא רק כיצד לזכור ולהזכיר, אלא מהו המסר הערכי שנעביר לדורות הבאים אחרי שאחרון שרידי השואה לא יהיו עימנו עוד. ברור כי נדרשת אפס סובלנות כלפי תופעות של גזענות וסולידריות עם עמים שמתנסים בסבל דומה לשלנו, הם הערכים שאותם נרצה להנחיל לדורות הבאים. קיימת הבנה ההולכת ומעמיקה בקרב ציבורים רחבים כי השואה יצרה שבר עמוק שאחריותנו היא לגשר עליו למען המשך קיום יהודי יוצר, רב פנים ומגוון ולמען הבטחת מקומה של השואה בשיח הגלובלי, אשר יבנה ויחזק ערכי יסוד אנושיים: זכותם של כל בני האדם לחיים, לרכוש ולביטוי עצמי ומאבק בגזענות, בשנאת זרים ובאנטישמיות.

זקופנה

עיירת נופש בהרי הטאטרה הנחשבת לבירת הסקי וספורט החורף של פולין. שוכנת בגובה 800 מטר מעל פני הים, והיא העיר הגבוהה ביותר בפולין. זקופנה הוקמה במאה ה-17, אך רק מאתיים שנה מאוחר יותר הפכה לאטרקטיבית עבור אמנים ואדריכלים. נמצא בה שוק מקומי צבעוני המציע חוויית קניות צבעונית. רחוב הבילוי הראשי של העיירה הוא אחד מהמפורסמים בפולין. אפשר להתרשם מתרבות ה"גורלה", של קבוצה אתנית ייחודית המתגוררת באזור.

חוקי נירנברג

חוקי גזע אנטישמיים שנוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית בעיר נירנברג, ב-15 בספטמבר 1935, והגדירו מיהו אזרח גרמני. בין היתר, חוקים אלו קבעו מי נחשב יהודי. שללו מיהודים את אזרחותם הגרמנית ואסרו על נישואין וקיום יחסי מין בין יהודים לגרמנים אחרים.

חיסול גטו ורשה

ב-19 באפריל 1943 נכנס אל הגטו כוח גרמני חמוש. הוא הותקף על ידי לוחמי המחתרות היהודיות ונרשמו אבדות משני הצדדים. הגנרל יורגן שטרופ, מפקד הכוח, החליט להשיב את כוחותיו להיערכות מחודשת. בשלושת הימים הראשונים של המרד התקיימו קרבות רחוב, ובסופם שינו הגרמנים את שיטת פעולתם והחלו להבעיר את בתי הגטו. ב-16 במאי, לאחר כמעט חודש של התבצרות התושבים בבונקרים, הכריזו הגרמנים על חיסול גטו ורשה.

חללים במלחמת העולם השנייה

הערכות לגבי מספר האבדות משתנות ממחקר למחקר. הן נעות מחמישים מיליון לשבעים וארבע מיליון הרוגים, כולל ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה. בעקבות המלחמה נותרו מיליוני פליטים מפוזרים ברחבי אירופה ללא קורת גג. כחמישה עשר מיליון גרמנים גורשו מהשטחים הכבושים ורבים מהם נספו בתהליך הגירוש.

חלמנו

מחנה השמדה שהוקם בקרבת הכפר חלמנו, כ-70 קילומטרים ממערב ללודז'. היה זה המחנה הראשון שהוקם על ידי הנאצים לרציחת המונים בגז והאתר הראשון מחוץ לשטחי הכיבוש בברית המועצות לרצח המונים במסגרת "הפתרון הסופי". במחנה חלמנו הופעלו שלוש משאיות גז. השילוחים להשמדה בחלמו החלו ב-7 בדצמבר 1941 ונמשכו עד חודש מרץ 1943, עת הושלמה השמדת כל הישובים היהודיים בורטלנד, להוציא את גטו לודז'. באפריל 1944, לקראת חיסולו המתוכנן של גטו לודז', החליטו הנאצים לחדש את פעילות ההשמדה בחלמו. ב-23 ביוני החלו השילוחים מגטו לודז' ועד ה-14 ביולי 1944 הועברו לחלמנו ונרצחו 7,176 נפש. כדי לחסל את גטו לודז' הפסיקו הנאצים את המשלוחים לחלמנו והעבירו את יושבי הגטו לאושוויץ. בסך הכל נרצחו במחנה חלמנו כ- שלוש מאות ועשרים אלף בני אדם, כ- 98% מתוכם יהודים.

חסידי אומות העולם

במהלך הכיבוש הגרמני רוב הפולנים היו נתונים למאבק הישרדות ולא יכלו להתנגד לפעילות הנאצים בהשמדת היהודים. אולם, היו אזרחים פולניים רבים שסיכנו את חייהם בניסיון להציל משפחות יהודיות ולסייע בהסתרת בודדים, ועל כך זכו בהוקרה ובזכויות חסידי אומות העולם. מעט מאוד שיתוף פעולה זכו הנאצים מהאוכלוסייה המקומית. היחס היה לרוב אדיש, אך היו לא מעט אנטישמיים שהסגירו את שכניהם היהודים. באזורים המזרחיים של פולין, שבהם שמרו טינה ליהודים על סיועם לקומוניסטים במהלך הכיבוש הסובייטי, שיתפו המקומיים יותר קשר למען חיסול היהודים.

טיקוצ'ין

עיירה עתיקה וקטנה בצפון-מזרח פולין. שוכן בה בית קברות יהודי מהעתיקים בפולין ובית כנסת מרשים ביופיו. הישוב היהודי נוסד בשנת 1552 ובחלוף השנים הפכה קהילת טיקוצ'ין לקהילה יהודית חזקה ומפורסמת. בערב השואה התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים והיוו את רוב תושבי העיירה. בעקבות "מבצע ברברוסה", של פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות, אסרו הנאצים על היהודים לעזוב את העיירה וביער לופוחובה הסמוך נחפרו שלושה בורות. ב- 25 באוגוסט טבחו הגרמנים, ביער זה, באלף וארבע מאות מיהודי העיירה ולמחרת השלימו את השמדת הקהילה.

טלאי צהוב

אות קלון שהיהודים חויבו לשאת בפקודת הנאצים על בגדיהם, כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית. את האות ענדו על החזה והגב או על סרט שרוול. לרוב היה זה מגן דוד צהוב ועליו המילה "יהודי" בשפה המקומית.

טרנספורט

משלוח. כינוי לגירוש יהודים למחנות ההשמדה. הוגדרו הכוחות המשטרתיים והאזרחיים האחראים לביצוע, ונקבעה מכסת המגורשים השבועית והתקופתית עם לוח זמנים מדוקדק על ידי מנגנון הגירוש הנאצי.

יהדות אמריקה

בינואר 1943 שלח הועד הלאומי של גטו ורשה מברק אל מנהיגי יהדות אמריקה: "הננו למסור לכם על הרצח הגדול ביותר שבכל הזמנים, על רציחתם של יותר משלושה מיליוני יהודים בפולין. אחים! שרידי היהודים בפולין חיים בהכרה, בימים הנוראים ביותר בהיסטוריה שלנו, כי אתם לא הגשתם לנו עזרה. היענו! זוהי קריאתנו האחרונה לכם!". ב-19 באפריל 1943, ערב חג הפסח, כיתרו הכוחות הגרמניים את גטו ורשה מתוך כוונה לחסלו סופית.

יהודי ורשה

כשמונים אלף מיהודי ורשה נספו ברעב, בקור ובמחלות – עוד בטרם החלו השילוחים לכבשני טרבלינקה ואושוויץ. הנאצים עשו את כל הצרות האפשרויות ליהודים, כדי להשפיל את כבודם ולדכא את רוחם, לשחוק את כוח רצונם לחיות וליטול מהם כל ניצוץ של תקווה. "יהודי פולניה", כתב ביומנו חיים אהרון קפלן "המדוכאים והרצוצים, הבזויים והמושפלים – אוהבים את החיים ואינם רוצים להסתלק מן העולם לפני זמנם".

יהודים בפולין בין שתי המלחמות

לאחר מלחמת העולם הראשונה חזרה פולין להיות מדינה עצמאית. גליציה המזרחית על היהודים שבה הושבה לידי פולין, וחלק מיהודי תחום המושב ברוסיה שבו להיות נתינים פולניים. מדינות המערב החלו לגלות דאגה עקב הידיעות שהתקיימו פוגרומים רבים נגד יהודי פולין, שהתבטאה בפסקה בחוזה ורסאי שהגנה על זכויות המיעוטים בפולין. חוקת פולין החדשה, בעקבות הסכם הפולני-סובייטי שנחתם בריגה ב-1921, העניקה ליהודים את אותן זכויות כמו לאזרחיה האחרים וכן סובלנות דתית. מרביתם ראו עצמם שייכים ללאום היהודי ורק מקצתם ראו עצמם כפולנים. המפלגות והתנועות היהודיות עסקו גם בפעילות חינוכית מקיפה, שכללו בתי ספר, ישיבות ותנועות נוער. לאחר מותו של השליט יוזף פילסודסקי, שהתנגד לאנטישמיות, שלט במדינה שלטון נשיאותי. מצב היהודים הידרדר: נחתו גזירות כלכליות כמו מיסוי ורישוי עסקים, הוטלו עליהם מגבלות בקבלת סטודנטים לאוניברסיטאות, נחסמו בפניהם משרות ממשלתיות והוטל אף חרם כלכלי על עסקים יהודיים. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית פעלתנית בענייניה הפנימיים, אך ממודרת מהחברה הפולנית.

יהודים בפרוץ המלחמה

בפולין ישבו כ-3,300,000 יהודים. על פי החלוקה לתחומי הכיבוש בין גרמניה לברית המועצות, נכללו כ-2,100,000 יהודים בשטחים שכבשו הגרמנים בספטמבר 1939; וכ-1,200,000 בתחום הסובייטי. מתחילת הכיבוש ועד לחודש פברואר 1940 גדלה תנועת הנמלטים שעברו משטח הכיבוש הנאצי מזרחה אל הצד הסובייטי. מעריכים את מספר היהודים שנמלטו בכשלוש מאות אלף יהודים. חלקם שבו לבתיהם שבמערב לאחר שהות קצרה וחזרו למשפחותיהם. תנועות ומעבר יהודים בתוך השטח שנכבש על ידי הגרמנים, אירעו בשל בריחה המונית נוכח רדיפות הכובש וגירוש כפוי ממחוזות צפון-מערביים שסופחו לרייך.

יודנראט

"מועצות יהודיות" שהוקמו בפקודת הגרמנים בקהילות היהודיות בשטחי הכיבוש באירופה. היודנראטים בגנרלגוברנמן הוקמו בהוראת ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, ריינהרד היידריך, בסוף ספטמבר 1939, ועל פי צו שפרסם הנס פרנק בשלהי 1939. לרוב היה תחום סמכותו רק יישוב אחד, אך היו יודנראטים אזוריים ואף ארציים. הגרמנים השתמשו בהם להעברת פקודותיהם לציבור היהודי והיודנראט מצדו ניסה לייצג את הצד היהודי בפני הגרמנים. בדילמה הקשה ביותר נתקלו היודנראטים נוכח דרישת הגרמנים לספק מכסות של יהודים לקראת גירושם למחנות ההשמדה.

ישיבת חכמי לובלין

ישיבה שהוקמה בשנת 1930 על ידי רבי מאיר שפירא, חבר הפרלמנט הפולני מטעם "אגודת ישראל" ומייסד מפעל הדף היומי. לאחר מכן החליפו בתפקיד ראש הישיבה הרב אריה צבי פרומן, רבה של העיר קויז'יגלוב, שנרצח בשואה. המשגיח הרוחני של הישיבה היה רבי שמעון מזליחוב. הישיבה הייתה מוסד ללימודי דת אורתודוקסיים המתקדם ומוביל ביותר לזמנו. בישיבה למדו כארבע מאות תלמידים, שהתגוררו במקום ולא היו צריכים להיסמך על בעלי בתי יהודים בסביבה. בשנת 1934 סיים המחזור הראשון של תלמידים את הישיבה, ובשנת 1939 היא פוזרה על ידי הנאצים. הישיבה הוקמה בקרבת בית החולים היהודי בלובלין, ונועדה להחזיר את עטרת העיר ליושנה, כמרכז החשוב של לימוד תורה בפולין, ולשחזר את עוצמת הישיבה שהוקמה בלובלין בשנת 1515. בניין הישיבה תוכנן על ידי האדריכל אגנור שמולקובסקי בסגנון אוריינטלי. היא שכנה בבניין מפואר בן שש קומות, ונבנה בה אף דגם של בית המקדש לצורכי לימוד. לובלין היא העיר הגדולה ביותר ממזרח לנהר הוויסלה, ששימשה למשכנם של פרלמנטים ושל בית המשפט העליון המלכותי בימי העבר. בזמן הכיבוש הנאצי נספו רוב תלמידי הישיבה וספרים עתיקים הועלו באש. את ציוד הישיבה וספריה שרפו הנאצים בטקס פומבי בכיכר השוק בפני יהודי לובלין. עשרים שעות רצופות ארכה הבעירה. המבנה שוחזר ומוצגת בו תערוכה על תולדות הישיבה. בחזית המבנה מופיע הציטוט מתהילים: "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם".

ישראל בתקופת השואה

חוסר היכולת להאמין לידיעות הראשונות על השואה גרם למבוכה בקרב ההנהגה הציונית. בתל-אביב בראשית 1942 שררה שלווה יחסית. כאן לא הייתה תחושה של סכנה, והציבור עדיין לא ידע כי באירופה מתנהלת השמדת היהודים. הדבר המוזר הוא, שידיעות על ההשמדה התפרסמו בעיתונים, אך ידיעות אלה היו בבחינת לא-ייאמן. הידיעות היו בבחינת שמועות ולא נתנו בהם אימון מלא. חברי הוועד הלאומי טענו כי לא צריכים להרעיש עולמות לכאורה.

מבצע חג הקציר

פקודתו של היינריך הימלר, לקראת סוף שנת 1943, לחיסול יתרת האסירים שנותרו במחנות הריכוז וההשמדה בגנרלגוברנמן. בסך הכל הוצאו להורג במבצע זה 43,000 יהודים במחנות מיידנק, פוניאטובה וטרווניקי. חששו של הימלר היה מהתקוממות האסירים היהודים במחנות לאור המרידות בגטו ורשה, טרבלינקה וסוביבור. נוסף על כך כשלו הנאצים בקרבות בסטלינגרד ובקוסק, והתערער ביטחונם העצמי מהמשך הלחימה בחזיתות השונות.

מבצע ריינהרד

שלב מרכזי בביצוע השמדת היהודים בשואה. לאחר ניסיונות השמדת היהודים בבורות המוות ובאמצעות משאיות הגז במחנה חלמנו, הוחלט להפעיל שלושה מחנות השמדה – בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה. המבצע נקרא לימים על שמו של ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך ומארגן ועידת ואנזה, שבה גובש "הפתרון הסופי". ההשמדה הפכה לריכוזית, מתוכננת ותעשייתית. במחנות "מבצע ריינהרד" נרצחו כ-1,700,000 בני אדם, רובם המוחלט יהודים.

מדינות הציר

גרמניה הנאצית ושותפיה: איטליה הפשיסטית, האימפריה היפנית, הונגריה ועוד מדינות ברחבי העולם. לחמו במלחמת העולם השנייה מול בעלות הברית. מספר מדינות נותרו ניטרליות, כגון שוויץ ושבדיה.

מוזלמן

כנוי לאסיר במחנות הריכוז שהגיע לתשישות מרעב, השלמה עם הגורל האכזר ואובדן הרצון להמשיך במאבק ההישרדות. אדם שכזה נראה כשלד ולא יכול להחזיק זמן רב.

מורשת ניצולי השואה

בתום כנס בינלאומי שנערך ביד ושם בירושלים, פרסמו ניצולי השואה מנשר ובזה תוכנו: "אף על פי שזיכרון השואה טעון וספוג ברוע ובאובדן צלם אנוש המאיימים על כל ערך אנושי, אנו הניצולים, שצעדנו בגיא צלמוות וראינו כיצד משפחותינו, קהילותינו ועמנו מושמדים, לא שקענו אל תהומות הייאוש ולא איבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים. אנו מבקשים לחלץ מן הזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם – מסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות".

מחנה ריכוז

מתקן כליאה רחב ידיים שנועד: לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא משפט. המשטר הנאצי הפעיל מחנות ריכוז שונים: למעבר, למעצר, לעבודה ולהשמדה.

מחנות השמדה

הוקמו ונועדו לרצח העם היהודי, ללא הבדל של גיל ומין. כל מי שהובא לשם נרצח בלי שהיות וסלקציות. המחנות הגדולים היו: אושוויץ, בירקנאו, מיידנק, טרבלינקה, סוביבור, בלזץ וחלמנו.

מחנה טרבלינקה

מחנה ההשמדה השני בגודלו בפולין, שהוקם במהלך "מבצע ריינהרד" להשמדת יהודי פולין בשואה. הקמת המחנה הושלמה לקראת שילוחם של יהודי ורשה ביולי 1942. נבנה בצורה מלבנית עם גדר תיל כפולה שהקיפה אותו. המחנה חולק לאזור המגורים עם שטח מגודר לאסירים היהודים, לאזור הקבלה שבתוכו נעשו פעולות ההטעיה והרמייה לפני שהקורבנות הובלו לתאי הגזים, ולאזור ההשמדה שכלל שלושה תאי גזים ובורות ענק שיועדו לקבורת הנרצחים. בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1942 נבנו במחנה עוד עשרה תאי גז וחיסול הקורבנות קוצר והתייעל. בסך הכל נרצחו במחנה זה כ-870,000 נפש. במהלך אביב 1943 הוחל בפתיחת קברי ההמונים ובשריפת גוויות הנרצחים. כיום ניצבת במקום אנדרטה מרשימה, וסביבה מאות אבנים שעליהן חרוטים שמות המדינות והערים שמהן נשלחו הקורבנות לטרבלינקה.

מחנה מיידנק

מחנה ריכוז והשמדה, שהוקם סמוך לפרברי לובלין – באוקטובר 1941 ופעל עד שנת 1944. הוא נועד מלכתחילה לשמש כמחנה שבויים של האס. אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה עבודה, ריכוז והשמדה. המחנה הוקף בגדר תיל חשמלית כפולה, אשר לאורכה ניצבו 18 מגדלי שמירה גבוהים. מיידנק סיפק אף עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך. המחנה הכיל 227 צריפים שחולקו לחמישה אזורים בעלי ייעוד שונה, שבעה תאי גזים וקרמטוריום ובו חמישה תנורים. באזור שהשתייך למגורי חיילי האס.אס היו ביתני פיקוד, מנהלה וקזינו. בכניסה למחנה התחלקו האסירים לשתי קבוצות: הפונים ימינה הוכנסו למקלחת, בגדיהם חוטאו ולאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים; הפונים שמאלה נועדו לחיים. מספר הקורבנות הכולל בו אינו ידוע במדויק, ולפי אומדנו של החוקר הפולני ד"ר תומס קרנץ, מספר הקורבנות מוערך ב-78,000 בני אדם, מתוכם כ-60,000 יהודים. המחנה נודע לשמצה בזוועות שהתחוללו בו ובגלל הסיכוי הקלוש שהיה לאסירים לשרוד בו. בתקופת פעילותו נאסרו במחנה כ-150,000 נפש מ-28 ארצות, בני 54 לאומים. קורבנות המחנה מתו בעיקר מרעב, מתשישות, ממחלות ומאלימות סדיסטית. בשטח המחנה וסביבתו היו לכל אורך קיומו גם רציחות המוניות בירי. באפריל 1943 נשלחו למחנה כמה אלפי יהודים מגטו ורשה ולאחר מכן מגטו ביאליסטוק. סמלו הידוע של המחנה הוא הר אפר, שעליו האנדרטה בה חקוק: "גורלנו – אזהרה לכם". כיום פועל במקום אתר ההנצחה במוזיאון הממלכתי במיידנק. באוגוסט 2010 פרצה שריפה גדולה, שגרמה לנזק בלתי הפיך למרבית ביתני העץ ולאוסף אלפי זוגות הנעלים של אסירי המחנה.

מחנה פלשוב

מחנה ריכוז ועבודה שהוקם ליד העיר קרקוב בפולין. המחנה הוקם בקיץ 1942 על שטחם של שני בתי קברות יהודיים על מנת לכלוא בו אסירים כשירים לעבודה. הנאצים פוצצו את בניין בית הטהרה והשתמשו בלבניו ובמצבות לריצוף המחנה. החל לפעול כמחנה לעבודות כפייה ובינואר 1944 הוסב רשמית למחנה ריכוז. האסיר האחרון במחנה גורש לאושוויץ ב-14 בינואר 1945, יום לפני שחרור העיר קרקוב מהכיבוש הנאצי. המחנה סיפק כוח עבודה רב לתעשייה הצבאית ולחציבת אבנים ושיעור התמותה בו היה גבוה מאוד. כיום לא נותר זכר למחנה פלשוב. הוא מכוסה בדשא ושלוש אנדרטאות ניצבות בו. כל אנדרטה מבטאת תפיסה שונה של זיכרון השואה. האנדרטה המרכזית הוקמה בתקופה הקומוניסטית, עוד בתקופה שגרמניה המזרחית הייתה אז חלק מהגוש הקומוניסטי ונמנעו מהזכרת שמה של גרמניה. מופיע בה בפולנית הוקרה למעונים ולנרצחים בידי הרוצחים ההיטלראים בשנים 1943-1945. האנדרטה מציגה טור אסירים שליבם שבור. אנדרטה נוספת, שהוקמה מאוחר יותר, ניצבת למרגלות הגבעה ומזכירה צורת מצבה יהודית. היא מתארת את מעשי הפשע הנוראים ביותר של הנאצים ביהודים. עליה כתוב: "במקום זה עונו, נרצחו והפכו לאפר בשנים 1943-1945 כמה עשרות אלפי יהודים שהובאו מפולין והונגריה". מצבת אבן נוספת מנציחה את האסירות במחנה פלשוב. המחנה הופיע בסרט "רשימת שינדלר" בתיאור חייו של אוסקר שינדלר. הבמאי היהודי הנודע סטיבן שפילברג, בבואו לתאר את המקום, אמר עליה: "קרקוב הייתה מעוז של תרבות יהודית בפולין ושל אנטישמיות פולנית במשך מאות בשנים. היהודים ראו בחומות הגטו מבצר החוצץ ביניהם לבין האנטישמיות. הם חשו מוגנים ולא הבינו שנכתב עבורם תסריט שסופו מוגמר ונחרץ".

מחתרות פולניות

בזמן הכיבוש הגרמני פעלו בפולין שלוש מחתרות: צבא המולדת ARMIA KRAJOWA שמנה כשלוש מאות אלף לוחמים, צבא העם ARMIA LUDOWA שהייתה מחתרת קומוניסטית, והכוחות הלאומיים המזויינים. המחתרת הראשונה שאפה לשחרר את ורשה מעול הגרמנים עוד בטרם הגעת הכוחות הסובייטיים. בתום ששים ושלושה ימי מלחמה נהרסה העיר, מאתיים אלף מצאו את מותם ותושבים פולניים רבים הועברו לגטאות.

מכרה המלח בוויליצ'קה

מהעתיקים והמפורסמים ביותר בעולם. פעל מהמאה השלוש עשרה ועד לשנות התשעים במאה העשרים. כיום הוא יעד תיירותי הפתוח בחלקו לציבור הרחב. יש בו מסלול הליכה תיירותי שלאורכו יצירות אומנות שנחצבו במלח, ואטרקציה מיוחדת בעיצוב כנסייה גדולה, עם תמונות המתארות אירועים שונים בתנ"ך. בשנת 1978 הוכרז המכרה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי, ו-18 שנים מאוחר יותר הופסקה סופית כריית המלח במקום. העיירה וויליצ'קה מצויה כחמשה עשר קילומטרים מהעיר קרקוב, ועם כיבוש פולין על ידי הנאצים הועברו למכרה עובדי כפייה ובהם אסירים יהודים שהובאו מאושוויץ. עדות לעבודתם של כמה מאות עובדי כפייה יהודים ניתן לראות ב"מערת היהודים", שבקירות המלח שלה נחצב מגן דוד. בתקופת ימי הביניים המכרה היה אחד ממפעלי התעשייה הגדולים בעולם, כאשר ערכו של המלח היה יקר מפז ושימש לסחר כתחליף לכסף. במשך כתשע מאות שנות פעילותו נחצבו במכרה 2,350 חדרים. אורכן של מנהרות המכרה כשלוש מאות קילומטרים במצטבר, המשתרעות על פני מספר מפלסים. הוא ידוע בסגולות המרפא שלו לסובלים מבעיות נשימה.

מלחמת העולם השנייה

פרצה ב-1 בספטמבר 1939 בפלישת גרמניה לפולין. היטלר השתמש בטיעון של צורך במרחב מחיה לגזע הגרמני העליון, והפר את הסכמי השלום ואת הבריתות ההיסטוריות. במלחמה התייצבו בעלות הברית ובהן: בריטניה, צרפת, ארה"ב, אוסטרליה, ברית המועצות ועוד מדינות, מול מעצמות הציר של גרמניה הנאצית ושותפיה. אדולף היטלר, שהיה עד גיל שלושים אלמוני לא יוצלח, מוצא את עצמו בשנת 1941 שליט אדיר, יותר מיוליוס קיסר ומנפוליאון. היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות, ולפי הערכות גבתה את חייהם של מעל 60 מיליון בני אדם (הערכות משתנות). התרחשה בשלוש זירות עיקריות: זירת אירופה במזרח ובמערב, זירת צפון אפריקה והמזרח התיכון, וזירת האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק.

מנגלה יוזף

פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית, שביצע ניסויים רפואיים סדיסטיים ביהודים וצוענים במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. מנגלה היה בין המחליטים מי מבין האסירים במחנה יושמדו ומי יזכה לפרק זמן נוסף של עבודת פרך ועינויים קשים. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית נמלט מנגלה לאמריקה הלטינית, ועל אף המאמצים להביאו לדין הוא מת, ככל הנראה בטביעה, בשנת 1979 מול חופי ברזיל.

מצפון העולם ומדינת ישראל

בגטאות ובמחנות ההשמדה הנוראיים – באושוויץ, בטרבלינקה ובמיידנק, עלו בעשן הרבה אשליות, ומושגים כמו מצפון העולם התרוקנו מתוכן. רבים הבינו כי היהודים הם הקורבנות הראשונים בכל מקום, משום שהם נטולי מולדת. באספה גדולה באנגליה נשא נאום מרהיב קצין מודיעין בצבא הבריטי בשם אבא (אוברי) אבן. הוא נאם וצעק: "אני ציוני! מדוע יהודים, אשר נשאו על שכמם את כל הסבל והייסורים של הזוועות הנאציות, מדוע דגלם לא יתנוסס לתפארת, מדוע לא יתנוסס דגלם".

מרד גטו ורשה

ההתקוממות העירונית הראשונה נגד הכיבוש של צבא גרמניה הנאצית באירופה, ששימש מופת לריכוזים יהודיים אחרים. ביולי 1942 הודיעו הנאצים לאנשי היודנראט כי שלטונות הצבא עומדים לפנות את גטו ורשה למחנות עבודה, והגדירו את מכסות המפונים בכל יום. עם התחלת השילוחים מהגטו, פעילי תנועת ההתנגדות היהודית הבינו כי המפונים מיועדים להשמדה והחל המרד. אדם צ'רניאקוב, ראש היודנראט, שהבין כי הבטחות הנאצים שניתנו לו אינם תקפים, שם קץ לחייו. שני ארגונים התהוו: הארגון הצבאי היהודי של התנועה הרוויזיוניסטית, בפיקוד פאול פרנקל; והארגון היהודי הלוחם הסוציאליסטי, בפיקודו של מרדכי אנילביץ. המורדים היהודים, שלא שיתפו פעולה ביניהם, הסתייעו במחתרת הפולנית להברחת נשק לגטו ורשה. כניסת המשטרה המקומית לגטו לא הצליחה לכפות על היהודים לעלות לרכבת בגל השילוחים השני. לוחמי שני הארגונים היהודים ירו בגרמנים, ושני הצדדים ספגו פגיעות קשות בהרוגים ובפצועים. ארגוני הלחימה הוציאו להורג משתפי פעולה עם הנאצים והקימו עשרות עמדות קרב. הכוחות הגרמניים שהובאו לגטו נפגעו מבקבוקי תבעירה ורימוני יד שנזרקו לעברם, ושני משוריינים הועלו באש. בבוקר ה-20 באפריל 1943 החלו לוחמי האס. אס, בפיקודו של יורגן שטרופ, לשרוף בעזרת להביורים את בתי התושבים על תכולתם. הגטו החזיק מעמד כארבעה שבועות עד לחיסולו הסופי, ב-16 במאי 1943, עם פיצוץ ראוותני של בית הכנסת הגדול. 13,000 יהודים נהרגו בההלך המרד בנאצים, כאשר ששת אלפים מתו משאיפת עשן או משריפה.

משפטי נירנברג

סדרת משפטים שבהם הועמדו לדין הנאשמים בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וראשי המשטר בגרמניה הנאצית לאחר מלחמת העולם השנייה. פסקי הדין שניתנו במסגרתם נחשבים לפסקי הדין הנפוצים בעולם, ואף החליפו דיני מלחמה במסגרת המשפט הבינלאומי שהתקיימו עד אז.

סוביבור

מחנה השמדה במזרח פולין שהופעל במסגרת "מבצע ריינהרד" בשנים 1942-1943. אל המחנה הגיעו יהודים ממחוזות לובלין ולבוב בפולין ומארצות שונות ברחבי אירופה. תאי הגז במחנה פעלו על בסיס טנקים סובייטים שהזרימו עשן פליטה לתוכם. במחנה זה נרצחו לפחות 250,000 בני אדם, כמעט כולם יהודים.

סלקציה

מיון יהודים במחנות הריכוז. היו כאלה שנשלחו לעבודה חיונית והיו שנשלחו אל מותם. המושג הועלה בפועלו של ד"ר מנגלה באושוויץ. הוא היה לעיתים משתתף בסלקציה ובוחר בעצמו את האנשים שימשו אותו במחקריו האכזריים.

פולין

היא רפובליקה השוכנת במרכז אירופה – כאלפיים וחמש מאות קילומטרים צפון-מערבית לתל-אביב, אומה קתולית בעלת מסורות עתיקות העוברת כיום תהליך חילון, מונה כשלושים ותשע מיליון תושבים, מולדתם של 17 זוכי פרס נובל, ארץ משופעת במרחצאות ויעד תיירותי לחובבי סקי ולמיטיבי לכת. מעל למחצית שטחה מנוצל לגידולים חקלאיים, מרובה באגמים ונהרות, בעלת 13 אתרי מורשת עולמית המוכרים על ידי אונסק"ו, מקום מגוריהם של האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר באירופה עד מלחמת העולם השנייה ואתרי הריכוז וההשמדה ההמונית המרכזית במלחמה. המטרה הבסיסית של מדיניות הנאצים הייתה הרס החברה הפולנית כאומה. האמצעים כללו: השמדת המנהיגות ורצח כל מי שנחשב כאויב הרייך, רצח והשמדה של קבוצות גזע לא רצויה, עצירת הריבוי הטבעי, פירוק העם הפולני מבפנים, נקמה באוכלוסייה המגלה התנגדות, הגבלת אספקת מזון וגירוש משטחים מסוימים.

פולין שאחרי המלחמה

ועדת יאלטה קבעה לאחר המלחמה את גבולותיה החדשים של פולין. הסובייטים טיהרו כל גורם פרו-מערבי לרבות מנהיגי המרד הפולני. המנהיגים הוצאו להורג, הוגלו או נמלטו על נפשם. ב-1946 הולאמו כל התעשיות בפולין, ושנתיים מאוחר יותר התאחדו הסוציאליסטים והקומוניסטים למפלגה אחת. בשנת 1956 החלה לפעול תנועה עממית בראשות גומולקה שדרשה שינוי והקלות. בסוף שנות החמישים פתח גומולקה, שעמד בראש השלטון ובחסות ברית-המועצות, את שערי פולין ליציאת היהודים שנותרו בה. בסוף שנות השישים של המאה שעברה הוביל המשבר הכלכלי לפרוץ מהומות ברחבי המדינה. בנמלי גדנסק שבתו הפועלים וארבעים וארבע עובדים נהרגו בהתנגשויות עם כוחות המשטרה. רפורמות כלכליות שערך אדוארד גיירק נכשלו ובעקבות גל שביתות הוא נאלץ לפרוש מהפוליטיקה. כך נסללה דרכו של לך ואלנסה לעמוד בראש ארגון 'סולידריות' שאיגד את האיגודים המקצועיים בפולין. בדצמבר 1981 הוכרז משטר צבאי שהוסר שנתיים מאוחר יותר, בבחירות שנערכו ב-1989 ארגון סולידריות זכה בכל המושבים החופשיים ולראשונה נבחר ראש ממשלה לא קומוניסטי. המעבר לכלכלה קפיטליסטית גבתה מחיר כלכלי גבוה בשיעורי אבטלה גבוהים אך המדינה הצליחה להתייצב במהירות. בשנת 1990 נבחר לכהן כנשיא המדינה לך ואלנסה, ובתום תקופה חסרת יציבות הפסיד ואלנסה בבחירות ב-1995 לאלכסנדר קוושנייברסקי שהצליח לייצב את השלטון. בשנת 1999 הצטרפה פולין לברית נאט"ו וב-2004 לאיחוד האירופאי.

פרטיזנים יהודים

את הרעיון של מאבק חמוש והתנגדות לנאצים, מתוך נכונות ליפול בקרב מול האויב המר, העלו חברי תנועות הנוער היהודיות, ובייחוד חברי תנועות הנוער החלוציות. הישגם של מורדי הגטאות לא היה בתוצאות הצבאיות של לחימתם, אף שלמרד גטו ורשה ולמרידות אחרות הייתה משמעות מורלית ולאומית בלתי מבוטלת. אפיק שני של לחימה הייתה בהצטרפות יהודים רבים ליחידות פרטיזנים, בקרבת גושי יערות ושטחי ביצות נרחבים במזרח פולין. הם החלו לפעול מאמצע שנת 1942, פעלו כיחידות קטנות ופגעו בנקודות תורפה של הלוחמים הנאצים. פעילותם חייבה סיוע אזרחי מקומי, אך באזורים רבים גילתה האוכלוסייה המקומית עוינות ואף אנטישמיות כלפי היהודים. לעיתים הייתה עיקר פעילותם בעצם הישרדותם בחיים.

פרנק הנס

פוליטיקאי גרמני, משפטן בהכשרתו, המושל הכללי של הגנרלגוברנמן ופושע מלחמה, ממבצעי השמדת היהודים בשואה. פרנק פיקח על העברת היהודים לגטאות והשימוש בפולנים כעובדי כפייה. הוא נשפט במשפטי נירנברג ובמהלכם התברר כי ניהל יומן בן ארבעים כרכים ובו תיאר את הפשעים שביצע כנגד האנושות. פרנק נמצא אשם בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ונידון למוות בתלייה.

ציקלון B

גז ציאניד רעיל שהנאצים השתמשו בו לרציחת היהודים בתאי הגזים. במקור הוא נועד להדברת חרקים. אל מחנות ההשמדה הגיעו הגזים בקופסאות פח אטומות. גבישי הגזים שבאו במגע עם האוויר הפכו לגז קטלני, המיתו בחנק תוך דקות ספורות.

צעדות המוות

כינוי שניתן להובלת שיירות אסירים למרחקים גדולים תחת שמירה כבדה ובתנאים לא אנושיים במהלך מלחמת העולם השנייה. במהלך צעדות המוות נרצחו רבים מהאסירים על ידי שומריהם ורבים אחרים מתו כתוצאה מהתנאים הקשים. לקראת סוף המלחמה נועדו הצעדות לטשטש את עקבות המחנות ולהביא את השורדים לעבודה בגרמניה.

צעירי המזרחי

ארגון ציוני דתי שנוסד ב-1917 בלודז' שבפולין, בידי צעירים דתיים שלא מצאו את מקומם במסגרות החינוכיות והקהילתיות הקיימות. דגלו בערכי עבודה ותורה. עודדו את חבריה לעלות לארץ ישראל.

צ'רניאקוב אדם

עמד בראש המועצה היהודית, היודנראט, לאחר כיבוש ורשה על ידי הגרמנים. המועצה נדרשה להוציא לפועל את כל ההוראות והפקודות של שלטונות הצבא בעיר. המועצה כללה עוד 24 חברים, שפעלו לשיפור תנאי המחייה בגטו ורשה, הקלה במעט נוכח ממדי המצוקה, עזרה הדדית ופיתוח מוסדות קהילתיים.

קאפו

כינוי שניתן בזמן השואה לאסיר שהיה ממונה על אסירים אחרים במחנות הריכוז. הקאפואים מונו על ידי אנשי האס.אס כדי לדאוג שהאסירים ימלאו את פקודותיהם. הם היו אחראים על ביצוע העבודות ועל המשמעת, הסדר והניקיון בקרב האסירים, לעיתים תוך השפלה ופגיעה בהם.

קונטריבוציה

תשלום כופר שדרשו הגרמנים בעבור הקלות לחיי היהודים בקהילות ובגטאות. התשלומים נועדו לפטור מעבודות כפייה, שחרור אסירים או משלוח למחנות השמדה. אלו היו תשלומים מעבר לגזל הנאצי ששדד את רכוש היהודים.

קרמטוריום

כבשן לשריפת גופות האסירים המתים במחנות הריכוז וההשמדה. לאחר משפט ותליית אייכמן בישראל, בשנת 1961, העיד גדעון האוזנר התובע הראשי, כי רק לאחר שראה את כמות האפר הזעומה שיוצאת מגופה אחת קלט את משמעות הר האפר שבמחנה מיידנק.

שטיבל

כינוי של יהודים חסידיים לבית הכנסת שלהם, המשמש למקום לימוד, תפילה ומפגש חברתי.

שינדלר אוסקר

תעשיין ממוצא גרמני. לאחר כיבוש פולין על ידי הגרמנים עבר לקרקוב בירת הגנרלגוברנמן בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות. הוא השתלט על מפעל לייצור אמייל שהוסב לייצור תחמושת. מכיוון שראה ביהודים כוח עבודה זול העסיק אותם במפעלו. מאוחר יותר, עם התבהרות כוונות הגרמנים לחסל את היהודים במה שכונה "הפתרון הסופי", החליט שינדלר לנסות ולהציל את עובדיו, החלטה גורלית שסיכנה את מעמדו ורכושו. בעזרת קשריו וכספו הצליח "לקנות" את אסיריו. בשנת 1944, נוכח השמדת היהודים, העביר את מפעליו עם עובדיו היהודים מפולין לחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. בשנת 1993 הוכרז שינדלר כחסיד אומות העולם בזכות מעשיו הטובים.

תאי גזים

במחנות ההשמדה נראו כמקום פסטורלי ולא מחריד. מעליהם היו מדשאות מטופחות עם ערוגות פרחים. על דלת הכניסה הופיע שלט "מרחצאות", ורבים האמינו עד הרגע האחרון כי הם הולכים להתקלח. אסירים יהודיים "זונדרקומנדו", טיפלו בסילוק הגוויות אל הכבשנים פולטי העשן האנושי.

תל אביב

בספטמבר 1939, עת החלה מלחמת העולם השנייה, הייתה בארץ תחושה כללית של ביטחון. המלחמה במזרח אירופה נראתה רחוקה ובלתי מציאותית. רק הידיעות על ההתעללות ביהודי פולין עוררו דאגה. בתל-אביב נערך מצעד למען הקמת גדוד עברי, ובאותו העת החל דר' חיים וויצמן ברעיונו להקמת כוח יהודי לוחם בגרמניה הנאצית. ממשלת צ'מברלין דחתה את היוזמה, ואת המתנדבים היהודים הראשונים הפנתה הממשלה הבריטית לחיל החפרים לביצורים בחזית צרפת.

המסע לפולין – תאריכים מרכזיים

1933

30 בינואר

אדולף היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה והפך את המשטר לדיקטטורי.

1 באפריל

מוטל חרם על עסקים יהודיים.

1934

30 בינואר

נחקק "חוק לשיקום הרייך", המבטל את הפרלמנט הפדרלי עם נציגים לכל מדינה, והופך את המדינות לאזורים מנהליים, שבראשם מושלים נאצים.

30 ביוני

התרחש "ליל הסכינים הארוכות", שבמהלכה הוצאה להורג צמרת האס-אה ומפקדה ארנסט רהם שהתנגדו לתכניותיו של היטלר, וכן עוד מתנגדים פוליטיים.

1935

15 בספטמבר

נוסחו חוקי גזע אנטישמיים בוועידת המפלגה הנאצית בנירנברג.

1938

13 במרס

סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני.

29 בספטמבר

חתימה על הסכם מינכן וחבל הסודטים סופח לגרמניה.

28 באוקטובר

מעל ל-15,000 יהודים-פולנים ללא אזרחות מגורשים מגרמניה לפולין.

7 בנובמבר

הרשל גרינשפן, יהודי-פולני שהתגורר בצרפת, מתנקש בחייו של ארנסט פון ראט – מזכיר שגרירות גרמניה בפריז, במחאה על הגליית הוריו לפולין.

9 בנובמבר

ליל הבדולח – פוגרום גדול שבמהלכו מועלים באש מאות בתי כנסת, נרצחים עשרות יהודים ומנופצים חלונות ראווה שבעליהן יהודים. נמשך יומיים.

1939

23 באוגוסט

נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה לברית המועצות.

1 בספטמבר

גרמניה פולשת לפולין ומלחמת העולם השנייה החלה.

3 בספטמבר

בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית.

6 בספטמבר

רומניה, שהייתה בת ברית של פולין, הכריזה על ניטראליות.

7 בספטמבר

כוחות הצבא הגרמניים הגיעו למבואות העיר ורשה.

17 בספטמבר

ברית המועצות פלשה למזרח פולין והשתלטו על שטחים.

28 בספטמבר

פולין מחולקת על ידי גרמניה וברית המועצות.

8 באוקטובר

הנאצים מייסדים את הגטו הראשון בפיוטרקוב שבפולין.

12 באוקטובר

היטלר נכנס לוורשה במסע ניצחון והפך לאדון הפולנים.

28 בנובמבר

הנס פרנק פרסם הוראה בדבר חובת כינון היודנרטים.

1940

27 באפריל

מפקד האס.אס – היינריך הימלר פוקד להקים את מחנה הריכוז אושוויץ. ביוני החלו להגיע האסירים הראשונים, רובם פולנים-נוצרים.

10 במאי

מתחילה המלחמה בחזית המערבית של אירופה עם פלישת הגרמנים.

12 באוקטובר

פקודה מטעם מפקד המחוז ליהודי ורשה להתגורר בגטו המתוחם.

1941

22 ביוני

גרמניה תוקפת את ברית המועצות.

23 ביוני

יחידות איינזצגרופן מתחילות בטבח ההמוני בברית המועצות.

30 ביולי

פולין וברית המועצות חתמו על חוזה לשיתוף פעולה במלחמה בגרמנים.

1 באוקטובר

הוקם מחנה ההשמדה מיידנק, בפקודתו של היינריך הימלר.

8 בדצמבר

החלו שילוחים להשמדת יהודים במחנה ההשמדה בחלמנו.

1942

1 בינואר

הוקם ארגון המחתרת המאוחד בגטו וילנה. אבא קובנר עורך וקורא את המסמך המכונן.

20 בינואר

ועידת ואנזה – התכנסות נציגי הממשל הנאצי ל"פתרון הסופי".

1 במרס

מחנה ההשמדה סוביבור מתחיל לפעול.

1 ביוני

מתחיל לפעול מחנה ההשמדה טרבלינקה.

4 ביוני

ריינהרד היידריך מת בייסורים בפראג, לאחר התנקשות בחייו.

22 ביולי

החל הגירוש היהודים מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.

תושבי גטו ניסוויז' במזרח פולין מתנגדים לגירוש בעזרת אלות, סכינים ונשק חם. כמה יהודים מצליחים לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים.

28 ביולי

הוקמה בוורשה המחתרת היהודית החמושה.

10 בספטמבר

מאיר ברלינר, אסיר יהודי בטרבלינקה הורג קצין אס.אס. בתגובה שומרים אוקראיניים רוצחים מספר רב של יהודים.

1943

18 בינואר

יחידות של מחתרת "הארגון היהודי הלוחם" נלחמות בחיילים גרמנים, המנסים לגרש מגטו וורשה יהודים שאינם עובדים בבתי החרושת.

19 באפריל

פורץ מרד גטו וורשה, לאחר כניסת כוח גרמני חמוש לחיסול הגטו.

16 במאי

הכרזת הגרמנים על חיסול גטו ורשה לאחר הבערתו באש.

3 ביוני

נמסרו ענייני היהודים לידי משטרת הביטחון, על פי צו מיוחד של פרנק.

2 באוגוסט

במחנה ההשמדה טרבלינקה מתחיל מרד מזוין.

16 באוגוסט

בגטו ביאליסטוק מבצעים הגרמנים הכנות לגירוש למחנות ההשמדה.

1 בספטמבר

מתחיל פינוי גטו וילנה, ובעקבותיו מתרחשת התקוממות מזוינת.

14 באוקטובר

מתחילה התקוממות מזוינת במחנה ההשמדה סוביבור.

3 בנובמבר

מבצע "חג הקציר" לחיסול האסירים במחנות הגנרלגוברנמן.

22 בדצמבר

המחתרת היהודית בקרקוב תוקפת קצינים גרמניים בבית קפה.

1944

22 ביולי

הוקם בלובלין הוועד הפולני לשחרור לאומי בראשות אדורד אוסובקה.

1 באוגוסט

המחתרת הפולנית, בסיוע פרטיזנים יהודים, מתחילה בהתקוממות בוורשה. עשרות אלפי לוחמים ואזרחים נהרגים בהתקוממות.

6 באוקטובר

אסירים מפוצצים את קרמטוריום מספר 4 באושוויץ-בירקנאו.

1945

27 בינואר

שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום. 6,500 אסירים בלבד שרדו.

29 באפריל

היטלר כתב את צוואתו, והוריש את רכושו למפלגה הנאצית.

30 באפריל

היטלר מתאבד בירייה, ואהובתו אווה בראון בבליעת ציאניד.

7 במאי

כניעת הנאצים לבעלות הברית, וחתימה על חוזה כניעה סופי.

22 במאי

נעצר היינריך הימלר ע"י יחידת צבא בריטית. למחרת התאבד.

29 במאי

שוחרר מחנה הריכוז דכאו על ידי צבא ארה"ב.

15 באוגוסט

כניעת יפן לארצות הברית ובהמשך לבעלות הברית.